אוצרות יוסף יורה דעה עט

מילה ומצוה לכן תו גם הגמר נחשב זה דאין לחלק מעשה אחת כו' ומשא"כ כאן בשחיטה בשוחט רוב ומתעכב בשחיטת מיעוט הסימן שיעור שהי' דאם לא תחשיב חתיכת מיעוט זה לשחיטה רק לחתיכה בעלמא כמו ביד או ברגל וה"ל שהי' תו הרי גם מה ששחט עד עתה לא הי' מעשה שחיטה כלל דהא שהי' באמצע שחיטה פוסלת כל השחיטה וכולה אינה שחיטה אם הית' שהי' באמצעיתה וא"כ מאי חזית לומר דהואיל ומה ששחט עד עתה היינו הרוב הי' שחיטה לכן גם הגמר היינו חתיכת המיעוט הוא ג"כ שחיטה ואינו שהי' אדרבה אמור להיפוך דחתיכת המיעוט הוא שהי' ותו הרי גם מה ששחט עד עתה לא הי' שחיטה כלל ותו הרי אין לך לומר דהואיל והוא גמר המעשה א"א לחלק כו' והוי גם הגמר שחיטה כמו שהרוב הוא שחיטה דאדרבה הא גם הרוב לא הי' שחיטה כלל ודו"ק ואולם התינח במתעכב בחתיכת המיעוט שיעור שהי' דפוסלת השחיטה באמת ומשא"כ אם לא נתעכב שיעור שהי' דאין השחיטה נפסלת מדינא כלל וא"כ מה ששחט עד עתה הא הי' שחיטה שפיר אפי' תחשיב חתיכת המיעוט לחתיכה בעלמא ביד או ברגל כיון דאין בו שיעור שהי' ואין פוסל מה ששחט למפרע וא"כ תו כיון דעד עתה הי' מעשהו שחיטה תו הא גם חתיכת המיעוט הוא ממילא שחיטה ג"כ ואינו חתיכה בעלמא כמו ביד כו' רק הוא שחיטה כיון דעד עתה הי' מעשהו שחיטה והוא מעשה אחת וא"א לחלק והוי גם הגמר שחיטה וכנ"ל וא"כ נמצא דאין כאן באמת שהי' כלל וכלל לא דהוא שהי' אלא דהוא שהי' פחות מכשיעור רק דאין כאן שהי' כלל וכלל דגם חתיכת המיעוט הוא שחיטה הואיל והרוב דמקודם הוא שחיטה והוא מעשה אחת והוי גם הגמר שחיטה וכנ"ל ולפי"ז נמצא דיש חילוק גדול בין נידון זה דמתעכב בחתיכת מיעוט אחרון של סימן ראשון בפחות מכשיעור שהי' לכל שאר שוהה ממש פתות משיעור שהי' דשם הא הוא שהי' באמת רק דהוא פחות מכשיעור ומשא"כ כאן בפחות מכשיעור אינו שהי' כלל וכלל רק שחיטה וע"כ שפיר אין איסור כאן בפחות מכשיעור דרק בשהי' פחות מכשיעור הוא דגזרי' אטו שהי' בכשיעור דשהי' בשהי' מיחלף פחות מכשיעור בשיעור ומשא"כ שחיטה אטו שהי' לא מצינו דגזרו ואין סברא לגזור בזה דשחיטה בשהי' לא מיחליף וע"כ כאן דמעיקר הדין אם מתעכב בכשיעור הוא שהי' ומשא"כ אם מתעכב בפחות מכשיעור הוא שחיטה אין לאסור זה אטו זה דשחיטה בשהי' לא מיחליף ואין לגזור לפסול שחיטה משום שהי' ורק שהי' בפחות מכשיעור אטו שהי' בכשיעור הוא דמצינו דאסרו אבל לא אסרו שחיטה אטו שהי' ודו"ק היטיב כי נכון מאוד בס"ד

יז) בעניין המבואר בש"ע בכ"ד סברא דמילתא דלא רמיא עלי' דאיניש לאו אדעתי', ע' שו"ת נוב"י תניינא חיו"ד סי' ט"ז ע"ש מש"ש עוד אני אומר דבדבר שהוא עצמו עושה כו' עש"ה כל הדיבור ודבריו צ"ע מדין המבואר ביו"ד סי' י"ח סעי' ד' ע"ש בש"ך סק"ח ועוד בש"ך שם סקט"ו וע"ע ש"ך סי' כ"ג סקט"ו דגם משם ק' על דברי הנוב"י עש"ה

יח) בפרי חדש סי' כ"ד סעי' ג' הביא תוספתא חולין מצות שחיטה מוליך ומביא הוליך ולא הביא הביא ולא הוליך כשירה ובלבד שיהא בסכין כדי הולכה והובאה ע"כ ומשמע קצת ל' זה דבעי' לכתחלה הולכה והובאה ואינו מעכב ואף שאינו מעכב בעי' עכ"פ ראויות להולכה והובאה וזהו ובלבד שיהא בסכין כדי כו' והיינו דכיון דמצות שחיטה מוליך ומביא לכן אף דאינו מעכב בעי' עכ"פ ראויות לזה שיהא בסכין כדי הולכה והובאה וכבר כתבתי בכ"ד דבעניין