אוצרות יוסף יורה דעה ח

לשחיטה דו"ק מאוד ואולי כוונת הש"ך דמדבעי סתם שהה במיעוט סימנים משמע דאותה השהי' בכל גווני דפוסלת באמצע מיבעי לי' עלה שתפסול גם במיעוט וא"כ אפי' בגומר אחר ואולם באמת גם זו אין ראי' ואדרבה מדאמר שהה במיעוט סימנים מהו ולא אמר שהי' במיעוט סימנים מהו משמע דלא מבעי לי' בגוף השהי' שתפסול במיעוט באין חילוק מי השוחט אם הראשון או אחר ורק בראשון הוא דקמבעי לי' וזהו הל' שהה כו' דקאי אאדם ידוע וא"כ הא קאי על השוחט דאותו ששחט הרוב אם שהה במיעוט סימנים היינו ששחט גם המיעוט ושהה בנתיים מהו דו"ק מאוד ואולם לפי דברינו אם ישחוט הרוב ביום וישהה ויגמור שחיטת המיעוט בלילה ג"כ אין ראוי שיפסול דמיום ולילה הוי פרישה לכ"ע עש"ה בשבת ואין זה במשמע האיבעי' דשהה במיעוט סימנים סתמא שיהי' חילוק בזה וכמובן [ואולם י"ל דכיון דבמשך כל היום פוסלת שהי' במיעוט בתרא לכן משום לא פלוג יש לפסול גם בשוהה בסוף היום וגומר בלילה וע' דוגמת זה ממש לקמן סי' י"א בט"ז ס"ק א' עש"ה] ואולם לרבנן דר' יוסי דשבת שם אין חילוק כלל בין אותו יום כו' רק כל החילוק באם לא סילק ידיו עדיין מן המילה עש"ה ברש"י וא"כ לפי"ז ה"נ ראוי רק שיהי' תלוי באם לא הניח הסכין מידו ועסוק עדיין לגמור השחיטה ואולם עכ"ז י"ל דאפי' פירש לגמרי וחזר ושחט המיעוט מ"מ באותו אדם נחשב הכל מעשה אחת ומשא"כ באדם אחר הוא מעשה אחרת ואף דבשבת שם בפירוש חשוב גם באותו אדם מעשה אחרת מ"מ לא כל הענינים והדברים שוין בזה ושפיר י"ל דכאן יש חילוק בזה רק בין אותו אדם לאדם אחד ול' שהה משמע כן מדלא אמר שהי' כנ"ל, ומיהו תיבת שהה הוא ל' קצר טפי מתיבת שהי' וי"ל דבעי למינקט ל' קצרה]

טז) בש"ך שם סק"ל מש"ש דל"ד לדלקמן סי' ה' כו', נ' הכוונה דאיירי להלן וכאן בזה יכול וזה יכול דאי בזה אינו יכול וזה אינו יכול לא שייך לומר דכיון דיש אחד בר שחיטה זולתו דיו כו' והיינו דאמרי' דל מעשה העכו"ם מהכא הרי נשחט ע"י הישראל ואם לא הי' כח הישראל מספיק בהחזקת הסכין בשחיטה זו לשחוט לבדו איך תאמר דנשחט ע"י ישראל הא לא נשחט על ידו רק בצירוף כח העכו"ם ולולי כח העכו"ם הא לא הי' הישראל שוחט וא"כ הא לא נשחט ע"י ישראל לבד רק ע"י ישראל ועכו"ם ושחיטת העכו"ם הא אינה שחיטה וע"כ הכוונה דכח הישראל לבדו הי' מספיק לשחוט וכן כח העכו"ם וכמובן ולכאורה לענין שבת הא קיי"ל דבהוציאו שנים וכדומה בזה יכול וזה יכול שניהם פטורין והטעם ע"כ משום דמתייחסת המעשה לשניהם יחד לא לכ"א לבדו וא"כ עשה כל אחד רק חצי מלאכה ולכך פטורין וא"כ כאן נמי אפי' בישראל ועכו"ם ה"ל רק חצי שחיטה מישראל ותיפסל, ואולם באמת ניחא דכבר כתבתי במ"א דק' מהך דשבת דקיי"ל דזה יכול וזה יכול שניהם פטורין והיינו דמתייחסת המלאכה לשניהם יחד לא לכ"א בעצמו ואילו בזה אינו יכול וזה אינו יכול קיי"ל דשניהם חייבין ומתייחסת המלאכה לכל אחד בעצמו ואילו לגבי זוז"ג בשאור של חולין ושל תרומה שנצטרפו וחימצו אם יש בכ"א בפ"ע כדי לחמץ אסור והיינו דמתייחס החימוץ לכ"א לבדו ונמצא שהחמיץ האיסור ואסור ואם אין בכ"א בפ"ע כדי לחמץ שרי דמתייחס החימוץ רק לשניהם יחד ונמצא דהאיסור לא החמיץ רק עם ההיתר ולכן שרי והרי הסברא הפוכה לגמרי מבהך דשבת וכבר כתבתי בזה במ"א דהחילוק בזה דבהך דשבת אין דנין על המלאכה ממי נעשית דאין לנו נפקותא על המלאכה רק אנו דנין על העושים אם עשו והם חייבין או לא עשו והם פטורין וע"כ לענין זה שפיר בזה יכול וזה יכול אמרי' דכל אחד לא עשה לבדו רק סייעו חבירו והרי הי' כח בחבירו לסייעו שהרי