אוצרות יוסף יורה דעה עח

יד) בש"ע סי' י"ט סעי' א' בהג"ה דשוחט בבית המטבחים שהוא מקום מטונף יברך ברחוק ד' אמות קודם שיכנס כו' ומשמע דאין מחיצות הבית המטבחיים הפסק וצ"ע להבין הטעם הא הטינוף ברשות אחר כיון דיש לו מחיצות וכותלי בית מטבחיים וודאי אין לחושבם בעצמם כצואה דלא דמי לבית הכסא דדנו באו"ח אי הויין הכותלים הפסק דבית הכסא עשוי לטינוף ובית הכסא שאמרו אעפ"י שאין בו צואה וע"כ גם המחיצות עצמן הויין כצואה אבל בית המטבחיים אינו עשוי לטינוף רק לפעמים שהמקום בו מטונף אבל וודאי דאין להחשיבו בית הכסא עד שיוחשבו גם המחיצות לבית הכסא וצ"ע

טו) בש"ך סי' כ' סק"ח דאי בלא החזיר כשיר' לא שייך למיגזר אטו לא החזיר כיון דאפי' לא החזיר גופי' כשר בדיעבד כו' וע"ע בט"ז שם סי' כ"א סק"א דמבואר ג"כ בדבריו כזה דאין לגזור אטו דבר שאינו מעכב עש"ה וכבר הארכתי בזה בלקח טוב כלל דמהב"ע ע"ש

טז) בש"ך סי' כ"ג ס"ק יו"ד על מש"ש בש"ע השוחט בהמה בסכין שאינו חד ונתעכב כשיעור שהי' בשחיטת מיעוט אחרון של סי' ראשון ה"ז פסולה ובש"ך והטעם דכיון שנחתך רוב הסימן הוי כאילו נחתך כולו ומה שמוליך ומביא במיעוט האחרון הוי כאילו מוליך ומביא בידה או ברגלה ולכך כשנתערב שיעור שהי' במיעוט אחרון של סי' ראשון טריפה בבהמה משא"כ ברוב דהכשיר' ברוב אחד, כ"כ הפוסקים ומדלא הגיה הרב נמי כאן דלפי המנהג בכל עניין טריפה אפי' לא נתעכב שיעור שהי' משמע דס"ל דהכא דווקא בעינן שיעור שהי' אפי' לדידן וכן משמע בעט"ז והיינו כיון דמתעסק הכא בשחיטת הסימנים עכ"ל ואינו מובן כלל דמה בכך דמתעסק כו' הא סוף סוף אילו נתעכב כשיעור שהי הי' חשוב שהי' ופוסל וא"כ גם בפחות מכשיעור ראוי לאסור ג"כ כמו בכל שהי' דאסורה מדינא בכשיעור ואסרי' גם בפחות מכשיעור ונ' הסברת הדברים דבאמת שחיטת מיעוט הסימן ראוי שלא יוחשב שהי' רק שחיטה ואף שכבר נשחט הרוב מ"מ אין השחיטה במיעוט כחותך ביד או ברגל רק הוא שחיטה עדיין דאף דדי בשחיטת הרוב ושחיטת המיעוט אין מעכב עוד מ"מ אם שוחט שם שחיטה עליו כמו במילה דציצין שאין מעכבין אם פירש אין חתיכתם עוד ממצות מילה והם רק ייפוי המילה ואין דוחה שבת ומשא"כ בלא פירש כולי' חד מעשה היא וא"א לחלק המעשה וגם חתיכת הציצין שאין מעכבים שם מילה עלי' ודוחה שבת כמבואר פר"א דמילה וכן מבואר בס' יריאים לעניין הארכת תקיעה בר"ה ביותר מכשיעור המצוה דאין בהיתרון משום שבות דתקיעה דכיון דהוא מעשה אחת הכל שם תקיעת המצוה עליו דא"א לחלק המעשה ע"ש שהביא ג"כ ראי' מהך דציצין שאין מעכבין כו' עש"ה וכן ברשב"א פ"ק דקידושין אהך דיבמות כ' ב' דאמר גזיר' ביאה ראשונה אטו ביאה שני' ולא אמר גזיר' העראה אטו גמר ביאה דאף דקיים המצוה בההעראה מ"מ גם הגמר שם מצוה עליו כיון דהוא מעשה אחת ע"ש וא"כ ה"נ ראוי שיוחשב גמר השחיטה במיעוט הסימן ג"כ לשחיטה כיון דהוא מעשה אחת עם שחיטת הרוב דהוא שחיטה וא"כ ראוי שלא יוחשב שהי' כלל ואולם באמת ז"א דרק שם דאפי' לא יוחשב חתיכת הציצין כו' למעשה מילה מ"מ מה שמל עד עתה הרי הי' מעשה מילה וודאי וכן התקיעה שתקע בשיעור הרי הוא תקיעת מצוה בוודאי אפי' לא תחשיב ההארכה לתקיעת מצוה וכן בייבום אפי' לא תחשיב הגמר מצוה מ"ח ההעראה הרי וודאי הית' מצוה וע"כ תו כיון דעד עתה וודאי הית' המעשה מעשה