אוצרות יוסף יורה דעה עז

של שקר ולא מצינו שחשו לראי' שכלית של שקר רק למראית העין וז"פ ולא ניתן לכתוב לגודל הפשיטות ויש צ"ע בזה באמת גם בדברי הט"ז סי' פ"ז סק"ה במש"ש ותו דהרואה לא ידע לחלק בין בשר עוף לשל בהמה ובאמת פלוגתא דתנאי הוא עכ"ל עש"ה וצ"ע דהא כ' בעצמו שם רק לאסור הבישול בבשר עוף בחלב משום מראית עין וזה איננו מעניין מראית עין מה שהרואה טועה בדין וחושב דאסור לבשל בשר עוף בחלב, ואולי מ"ש הט"ז ותו דהרואה כו' כוונתו בזה באמת לומר דיש עוד איסור אחר לבד מאיסור מראית עין והיינו דהרואה לא ידע כו' וכשיראו שמבשלין בשר עוף בחלב אתו למישרי נמי בישול בשר בהמה בחלב דאשכחן חששא כזו ג"כ בכמה דוכתי ואך דאין זה איסור מראית העין וכוונת הט"ז באמת בזה שלא לאיסור מראית עין רק לאיסור אחר וכנ"ל

יא) בש"ע שם סי' ט"ז סעי' יו"ד מותר לשחוט את המעוברת עובר ירך אמו הוא עכ"ל והכוונה דאין כאן ב' גופין רק גוף אחד דעובר ירך אמו ואין שום צורך לזה כאן דאפי' יוחשב העובר גוף בפ"ע [וע' פ' בהמה המקשה ע"ד ב' פלוגתא דר' יוחנן ור"ל לעניין הכשר ומניין ראשון ושני אי העובר והאם כב' גופין חשיבי] מ"מ ג"כ אין שום ה"א לאסור כאן וכמ"ש כבר [בכרך הקדום על ה' שחיטה] דבשחיטת האם הא אין שוחטין את העובר רק דגילתה תורה דשחיטת האם מתרת גם העובר ובזה יש ספק אי שחיטת האם מתרת את העובר או שחיטת האם מתרת רק את עצמה והיתירה של האם מתיר את העובר [וכמו שהארכתי שם בזה] אבל עכ"פ זה וודאי דאין העובר נשחט רק ניתר באכילה מגזה"כ דכל בבהמה תאכלו וא"כ הא אמר רחמנא רק אותו ואת בנו לא תשחטו ביום אחד אבל לשחוט אותו לבד ולהתיר גם את בנו זה הא לאו אסר רחמנא דהא לא נאמר ואותו ואת בנו לא תתירו ע"י שחיטה רק לא תשחטו וא"כ הא רק שחיטה הוא דאסר רחמנא שלא לשחוט שניהם אבל לא נאסר להתיר שניהם ע"י שחיטת האחד וז"פ מאוד

יב) בעניין אחזוקי איסורא לא מחזקינן, הארכתי בגליון חולין נ"ו ב' ומכות כ"ג ב' וע"ז י"ב א' וגם ברשימותי ובבית האוצר וע"ע ט"ז יו"ד סי' ט"ז סקט"ו מה שהביא מרא"ש חולין וע' ט"ז יו"ד סי' ע"ב סק"י מש"ש דאמאי נחזיק ריעותא לומר כן והטעם שדם שבישלו אינו אלא מדרבנן כו' עש"ה וצ"ע דסברא דאחזוקי ריעותא לא מחזקינן אמרי' בכל מקום גם בדאוריתא

יג) בש"ך סי' י"ח סקל"א מש"ש דלהא לא חשדינן לי' שיאכל טריפות וא"כ יצטרך למוכרם כו' עש"ה ולא מצינו זה לכאורה בסתמא דמי שאינו אוכל בעצמו יהי' חשוד להאכיל לאחר ומצינו חשד אלפני עור רק בכותים וצדוקים דמפרשי לקרא כפשוטו שלא ליתן אבן בדרך עור להכשילו אבל הכשלה באיסור אינו בכלל הלאו לפי סברתם ומשא"כ בישראל לא מצינו שיהיו חשודים אלפני עור יותר משאר עבירות זולת בחנוונים שבסוריא ע' ש"ס ע"ז ל"ט ב' [אין לוקחין ימ"ח מח"ג בסוריא כו' ע"ש כולה סוגי'] דהי' ידוע דהם חשודים בהכשלה [וכן בנשים מצינו בר"ן פרק בתרא דיומא דקיל להו לפני עור ע"ש וע' בחידושי הרי"מ שבסוף תשובותיו מש"ש ביו"ד סי' א' אהך דהלכות א"י דאין הנשים שוחטות] אבל באיש בסתמא לא מצינו חשוד להאכיל ואין חשוד לאכול וע' ירושלמי דמאי פרק ב' הלכה ב' דמשמע דשייך יותר חשוד לאכול מחשוד להאכיל עש"ה: