אוצרות יוסף יורה דעה עו

דאין נפילה אוסרת אלא בנפלה מעשרה טפחים כו' ומלבד זה מה נפילה שייך בלידה דהא הבהמה כורעת ליליד עכ"ל ודבריו תמוהים מגמ' ערוכה שבת קכ"ח ב' אין מיילדין את הבהמה ביו"ט אבל מסעדין כו' כיצד מסעדין כו' אוחז את הולד שלא יפול לארץ ע"ש הרי דצריך פעמים לעשות כך לאחוז הולד שלא יפול לארץ ובלי אחיזה היא מוציאתו לאויר העולם והוא נופל לארץ וע"כ שפיר אם לא ראינו שנולד כדרכה יש לחוש ע"ז שמא נפל לארץ, וקושי' השני' שהקשה דהא נפולה הוא רק ביו"ד טפחים וזה וודאי דמרחם הבהמה לארץ ליכא יו"ד טפחים וע' ב"ק נ"א א' מכריסא דתורא לארעא כמה הוי ארבעה כו' ואולם עכ"ז גם בזה נ' לפי המבואר בסי' נ"ח בט"ז סק"ב בשם הד"מ וכן בש"ך שם סק"ב דהא דבעי' יו"ד טפחים ובפחות ליכא חשש ריסוק היינו משום דבפחות אמרי' חי נושא את עצמו וע"כ בנפל אבן עליו דלא שייך חי נושא א"ע הוי ריסוק אפי' בפחות מיו"ד עש"ה וע"כ נ' לפי המבואר בתוס' שבת צ"ד א' ד"ה אבל בסה"ד דהך דחי נושא את עצמו הוא רק ביותר מבן יומו אבל לא בבן יומו עש"ה וא"כ בעגל שנולד ונפל לארץ בשעת לידתו שפיר הנפילה אוסרת גם בפחות מיו"ד ודו"ק היטיב כי זו הערה נכונה ואם דיומצא מזה דלאו דווקא בעגל שנולד ונפל בלידתו רק כל שהית' נפילה בעודו בן יומו תאסור גם בפחות מיו"ד ולא מצינו זה מבואר בפוסקים מ"מ ביישוב דברי הרא"ש ביצה שפיר י"ל דס"ל כן באמת דרק ביותר בן יומו דנושא א"ע היא מחזיק עצמו בכחו בנפילתו בפחות מיו"ד ואין הנפילה מזקת לו ומשא"כ כל דאין לו כח לישא עצמו אין חילוק בין יו"ד לפחות מיו"ד ואוסרת הנפילה שפיר גם בפחות מיו"ד [ומצאתי בפי' רבינו גרשום (בש"ס ווילנא) חולין נ"א א' דכ' אהך דבית הרחם אין בו משום ריסוק אברים דהה"א שיהי' בו ריסוק הוא מפני הנפילה שהולד נופל לארץ ע"ש וא"כ הא מבואר לפי האמת דגם בנפילת הולד לארץ ליכא ריסוק ואולם הא אין הרא"ש זקוק לפי' רבינו גרשום הנ"ל ושפיר יכול לסבור דרק בגוף היציאה לאויר העולם הוא דאמרי' דאין בה משום ריסוק משא"כ אם נופל לארץ יש בו משום ריסוק שפיר ועכ"פ גם דברי רבינו גרשום הנ"ל הם דלא כט"ז הנ"ל דכ' דליכא נפילה לארץ בלידה דהבהמה כורעת ליליד ובאתי רק להעיר]

ט) בש"ך סי' ט"ז סקט"ו ע"ש ודבריו תמוהים דכאן, א"צ לסברא דשה ואפי' מקצת שה דאפי' מאן דס"ל דמקצת שה אין קרוי שה מ"מ כאן שאני דרק באותו בעי' שה אבל בבנו אפי' כל דהו ואפי' אינו שה כמבואר להדיא בגמ' חולין

יוד) שם בש"ך סקט"ז ע"ש והדברים פשוטים דלא שייך כאן מראית העין דמלבד דברי הש"ך בזה בלאה"נ לא שייך מראית העין רק באם הוא רק טעות המציאות דלפי מה שהרואה טועה לחשוב על המציאות אזי בדין יחשדהו באיסור וכגון בחלב שקדים דסי' פ"ז דלפי מה שהרואה טועה דהוא חלב בהמה הא בדין יחשדהו דעובר איסור דאוכל בשר בחלב בהמה ע"כ שפיר אסור לעשות דבר במציאות שיוכל להטעות את הרואה שיחשדהו באיסור דהא בדין יחשדהו לפי מה שהמציאות מטעה אותו אבל כאן דהרואה א"א שיחשדהו רק אם יטעה בדין ויחשוב דבן עז שבא על הצבי' אסור לשחוט אותה ואת בנה לא מצינו שהצריכו חכמים להמנע מעשות דבר מפני חשש רואה דלא גמיר דינא ויחשדהו מפני טעותו בדין דעביד איסורא ול' מראית העין היינו רק במקום שהטעות הוא מצד ראיית העין כדמיון חלב שקדים דנדמה לעין כחלב אשה וכך כל ל' מראית העין אבל טעות בדין הוא ראי' שכלית