אוצרות יוסף יורה דעה עג

ועפ"י דרכנו הנ"ל הנה יתיישב ג"כ מה שהערותי במ"א דמנא לן דשחיטת חב"ע שחיטה היא הא כיון דכתי' כי ירחק ממך המקום וזבחת ודרשי' בריחוק מקום אתה זובח ולא בקירוב מקום מנא לן דקרא רק לאיסורא אתי לאסור הזביחה בקירוב מקום דילמא למיפסל זביחה אתי והכי קאמר בריחוק מקום יש זביחה ולא בקירוב מקום ולא נתנה תורה זביחה לחולין רק בריחוק מקום ולא בקירוב מקום והוי נבילה והארכתי שם בזה ולדברינו כאן הנה בפשיטות לק"מ דכשרות הזביחה בקירוב מקום ילפי' ג"כ במה מצינו דמה שלי בשלך אף דנאסרה הזביחה מ"מ זביחה היא אף שלך בשלי כו' וכאן ג"כ לא שייכא פירכא דענוש כרת דאדרבה ק"ו הדברים מה שלי בשלך דענוש כרת מ"מ זביחה היא שלך בשלי דאין ענוש כרת לכ"ש דהוי זביחה וא"ל דאכתי פירכא הוא גם כאן למאי דאמר בש"ס זבחים ס"ט א' דהא דמהני השחיטה בקדשים בחוץ הוא מטעמא דאם הועילה לו שחיטתו לחייבו כרת לא תועיל לו לטהר מידי נבילה וא"כ בשלך בשלי דליכא כרת שפיר י"ל דאינה מועלת לטהר, דז"א דאילו הי' עצם עניין שחיטת השלי בשלך מחייב שלא תועיל השחיטה דנתנה תורה שחיטה לקדשים רק בפנים ולא בחוץ והוי כנחיר' אין סברא דבשביל כך הכשיר' תורה השחיטה וחשבתה שחיטה כדי שיוכל להתחייב כרת והכשיר' דבר שבאמת אינו כן במהותו ועצמותו כדי להעניש דו"ק היטיב מאוד ועל כרחך דהעצמיות הוא כן דהשחיטה היא שחיטה דאף דהמצוה לשוחטם בפנים מ"מ לא נסתלק החוץ עי"ז מהיותו מקום שחיטה וגם בחוץ השחיטה שחיטה ובזבחים שם מייתי רק ראי' ע"ז דעצמיות הדבר הוא כך דהשחיטה שחיטה מדחייב כרת ואילו לא הי' שחיטה מדוע חייב כרת הרי הוא נוחר בחוץ והנוחר בחוץ הא פטור דהחיוב הוא רק על שחיטה בחוץ ועל כרחך דכך עניין השחיטה בעצם דהיא שחיטה וא"כ כיון דהיא שחיטה הא מטהרת ג"כ מידי נבילה אבל אין כוונת הגמ' לומר דלכך מועלת השחיטה כדי שיתחייב כרת דזה לא ניתן להאמר כלל מסברא ואך הכוונה דמדחייב כרת א"כ זה ראי' דמועלת דו"ק מאוד [והיינו דמועלת מפאת עצמותה דאין החוץ מסולק מהיותו מקום שחיטה אף דאסור לשחוט בחוץ וכנ"ל] וא"כ כיון דבשחוטי חוץ השחיטה מועלת מפאת עצמותה שפיר יש לנו לדון בק"ו דמה שלי בשלך דהשחיטה באיסור כרת עכ"ז אין מקום השלך מסולק מהיותו מקום שחיטה לשלי והשחיטה מועלת בעצמותה שלך בשלי דאין השלי מרוחק כ"כ לשחיטת השלך דהא אין ענוש כרת לכ"ש דאינו מסולק כו' והוא שחיטה שפיר דו"ק היטיב מאוד

ג) שם סי' ה' בש"ך סק"ח כ' אבל תורים גדולים כו' ע"ש ויש לעיין דאחרי דתורים גדולים כשירים להקרבה רק בקטנים פסולים [וכזה בבני יונה להיפוך] א"כ ראוי לומר דבין קטן לגדול לאו אדעתייהו דאינשי וכש"ס מנחות ג' א' בין בן שנה לבין בן שתי שנים לאו אדעתיהו דאינשי דאיכא בן שנה דמיחזי כבן שתים ואיכא בן שתים דמיחזי כבן שנה ע"ש וא"כ תמיד הא יש חשש המראית עין, ואולי כאן דאינו תלוי בגדלות לבד רק במראה עש"ה בחולין כ"ב ב' משיזהיבו משיצהיבו כו' י"ל דזה ניכר שפיר

ד) בט"ז שם סי' ה' סק"ז מש"ש חדא דלא מצינו בשום מקום שיהא איסור מראית עין חמור טפי מאיסור מצד עצמו עש"ה וזה כצד סברא שדנתי בבן פורת בתשובה לר' מיכאל שו"ב ע"ה מראדאמסק דאיסור מראית עין עניינו דמפאת המראית עין עשאוהו עצמיות כאילו הי' עצם הדבר כמו שנראה במראית העין ע"ש וע"כ כאן דהמ"ע א ששוחט