אוצרות יוסף יורה דעה עד

לשם קדשים א"כ אפי' יהי' זה עצמיות שהקדיש באמת של חבירו ושחטו בחוץ לשם קדשים הא ג"כ לאו כלום הוא וע"כ גם למ"ע אין לו לאסור וא"ל דכיון דהמ"ע הוא דיחשוב הרואה דהוא שלו וההקדש חל כו' ע"כ עשאוהו כך בעצמיות דנחשב שלו וההקדש חל וה"ל שחיטה בחוץ דז"א דרק במידי דאיסור שייך דיעשו איסור המ"ע עצמיות כדי שלא יביא אדם עצמו לידי חשד אבל וודאי לא יבואו חכמים להפקיע זכות בעלים מכח זה ולומר דשל ראובן הוא של שמעון ויכול להקדישו ודו"ק

ה) בפתחי תשובה סי' ו' סק"א הביא משו"ת רע"א ז"ל סי' נ"א דדן לחלק בעניין פסול צפורן לשחיטה משום מחובר דיהי' חילוק בין צפורן אדם לבהמה דאדם חשוב קרקע וחשוב הצפורן שלו מחובר משא"כ בשל בהמה וכן דן לחלק באדם גופי' בין צפורן עבד לצפורן בן חורין מפאת זה ע"ש ואין הדברים נראין לענ"ד דאף דעבד נחשב קרקע לכמה דברים זה רק עניין תוריי אבל בטבע הוא שוה לבן חורין וא"א שיוחשב צפורן שלו מחובר לקרקע יותר מצפורן בן חורין וכבר כתבתי כן בחידושי לל"ט מלאכות במלאכת קוצר דאין שום טעם לחלק דיוחשב תלישת שער וצפורן דעבד קוצר טפי מבבן חורין ע"ש בארוכה, וגוף תמיהת הגרע"א ז"ל שם דמנ"ל דצפורן בהמה חשוב מחובר הא בהמה לא חשיבא קרקע לק"מ דהא המדלדל עובר במעי בהמה בשבת מיחייב משום עוקר דבר מגידולו כמבואר בשבת ק"ז ב' והרי דבהמה חשיבא קרקע ואפי' לדיעות דמפרשים שם דאין הכוונה למלאכת קוצר רק למלאכת גוזז ולא חשוב קוצר בכה"ג היינו משום דקציר' שבמשכן הית' בקרקע ממש ובעי' דומי' דמשכן ולגבי קרקע ממש לא חשיב בע"ח קרקע ומשא"כ בשחיטה דכתי' בקרא מאכלת דהוא דבר תלוש שאינו בע"ח לגבי האי תו מיחשיב שפיר בע"ח קרקע ושפיר יש בו פסול מחובר וכמ"ש התוס' שבת ע"ג ב' ד"ה מפרק ובסוכה י"א ב' ד"ה וגידולו מן הארץ לחלק בין הא דמצינו בכ"ד דבע"ח מיקרי גידולי קרקע ובכמה דוכתי מצינו להיפוך ע"ש דכתבו דלגבי גידולי קרקע ממש לא חשיב גיד"ק ולגבי תלוש ממש חשוב גיד"ק עש"ה וא"כ ה"נ דכוותה וז"פ

ו) בט"ז סי' י"א סק"א דכיון דכל הלילה אסור לשחוט דא"א לראות אם שחט הרוב ושמא עד היום ישכח ולכן גם בסוף הלילה דיכול מיד לבדוק ג"כ אסור דלא פלוג רבנן בלילה ע"ש, ויש ליישב בזה מאי דהערותי בחידושי במ"א בעניין הירושלמי המובא בתוס' פ"ק דקידושין דאחר דהא דלא אכלו בנ"י בבואם לארץ מצה של חדש מטעם עדל"ת היינו משום גזיר' כזית ראשון אטו כזית שני והערותי דלירושלמי שבת פר"א דמילה הלכה ד' ופסחים פ' אלו דברים הלכה ה' וסוכה פ' לולב הגזול הלכה י"א דלולב הוא מצוה כל היום ואף במצה כן כו' עש"ה דאף דיוצא בכזית מ"מ כל כמה שאוכל הוא מצוה וא"כ לפי המבואר בראב"ד על הת"כ בתחלתו [והבאתיו בציונים לתורה] דמצוה של רשות נמי דוחה ל"ת א"כ הכזית שני ג"כ הא יש לו לדחות הל"ת וי"ל דכוונת הירושלמי דבסוף הזמן היינו בסיום חצות לילה לראב"ע או לפני עמוד השחר לרבנן הא שפיר יש לגזור דשמא יאכל כזית ב' אחריו אחר חצות או אחר עמוד השחר והוא אינו עוד מצוה כלל ויעביר בלי מדחה וע"כ כיון דהוצרכו חכמים לאסור בסוף הזמן אסרו בכל הזמן שלא לחלק וכסברת הט"ז הנ"ל דלא פלוג רבנן בלילה ואולם בהך דט"ז אסרו הסוף אטו כל הלילה ומשא"כ שיאסרו כל הזמן אטו הסוף לבד לכאורה אין סברא וע' ריש פסחים ב' ב' וכי היכן מצינו יום שמקצתו אסור ומקצתו מותר עש"ה דלא