אוצרות יוסף יורה דעה עא

לנו לומר מכח החזקה לגבי חמור דהיא לא איתרעה כלל דעתה אומר אמת ומעיקרא הוא דאיתרע בקל במה שלא הודיע וכנ"ל, וכבר דנתי במ"א בזה בעניין השתא הוא דאיתרע אי היכא דנימא דאיתרע מעיקרא לא יהי' איתרע בחמור כ"כ כמו השתא אי אמרי' גם בכה"ג השתא הוא דאיתרע ואולם בהך דנידון הט"ז י"ל דאפי' נימא דלא אמרי' בכה"ג השתא הוא דאיתרע מ"מ שאני הכא דאם אומר עתה אמת הרי מלבד העדר ההודעה לרבים יש עוד גופי חטאי ב' פעמים בשגגת כרת היינו השגגת כרת שעבר ונתחייב עליו חטאת ועתה חטא עבירת שחיטה בחוץ בשוגג וע"כ כיון דגם שוגג הוא קצת פשיעה מדחייב כפרה ואונס פטור והיינו דשוגג חשוב פשיעה וחייב כפרה על מה שלא הי' נזהר ומשגיח במעשיו שלא יכשל וע"כ יש גם בזה חזקת כשרות לומר דוודאי לא פשע ב' פעמים להכשל בשגגת כרת וע"כ כל הנך ג' דברים היינו פשעו ב' פעמים להכשל בעבירת כרת ועבירת ביטול הודעת חטאו לרבים י"ל דשקולין כחטא בל תשחית שבא לעבור עתה ותו שפיר יש לומר דהשתא הוא דאיתרע ובאתי רק להעיר

ב) שם בט"ז סק"ה ע"ש דמפאת מראית עין אסורה רק באכילה ולא בהנאה והוא תמוה דאחרי דקדשים שנשחטו בחוץ אסורים מה"ת באכילה והנאה ולפי מראית עין הרואה אם יראהו נהנה כך יחשדהו בעובר איסור תורה כמו אם יראהו אוכל א"כ מדוע לגבי אכילה חשו למראית עין ולגבי הנאה לא חשו והוא תמוה מאוד לכאורה וכבר כתבתי בזה בכרך הקדום על ה' שחיטה ונ' עוד דבאמת איסור אכילה והנאה דשחוטי חוץ אין לו מקור לכאורה ורש"י בקידושין נ"ז ב' פי' דהוא איסור הקדש דכיון דלא הותר ע"י שחיטה וזריקה בפנים ממילא הא עומד עדיין באיסור הקדש שלו והתוס' הקשו שם דאדרבה כיון דשחטו בחוץ וה"ל כמאן דחנקינהו א"כ הוא כקדשים שמתו דיצאו מידי מעילה דבר תורה ע"ש וא"כ לסברת התוס' הנ"ל אין בשחוטי חוץ איסור תורה כלל וא"כ לסברת הרמ"א סי' פ"ז דבאיסור דרבנן לא חיישי' למראית עין א"כ גם כאן לא הי' לנו לחוש למראית פין כלל לאסור אפי' באכילה ואך באמת הא בורכא דמ"ש התוס' שם דאין כאן איסור מה"ת זה הא הוא רק בה"א שם בגמ' דלא ידע עדיין מילפותא דוכי ירחק ממך המקום וזבחת ואכלת ומשא"כ לפי האמת דיליף שם מקרא הנ"ל לאסור חשנב"ע א"כ תו גם שחוטי חוץ שפיר אסורין מה"ת מילפותא דמה שלך בשלי אסור אף שלי בשלך אסור כי היכא דיליף שם מתחלה לאסור שחיטת חב"ע מילפותא הנ"ל מה שלי בשלך אסור אף שלך בשלי אסור ודחי רק דמה לשלי בשלך דענוש כרת וא"כ ה"נ הא אית לן למילף שלי משלך לומר דמה שלך אם נשחט בשלי אסור אף שלי אם נשחט בשלך אסור וכאן הא ליכא עוד פירכא ואדרבה ק"ו איכא דמה שלך בשלי דאין השחיטה בעונש כרת ונאסר אם שחט שלי בשלך דענוש כרת לכ"ש וא"כ איסור חשנב"ע מה"ת הא ישנו גם בשחוטי חוץ מילפותא דמה שלך בשלי כו' ולפי"ז לפי מאי דס"ל לר' יהודה בפסחים כ"ב א' דחשנב"ע לא דאוריתא ור"מ ס"ל דהוא דאוריתא וקיי"ל דר"מ ור' יהודה הלכה כר' יהודה וע"ש בתוס' דפלוגתייהו רק לעניין הנאה אבל באכילה כ"ע מודים דאסור מה"פ א"כ לפי ההלכה שחוטי חוץ נמי אסורים באכילה מה"ת ואילו איסור הנאה דידהו לאו דאוריתא כמו בחשנב"ע וכמובן וע"כ שפיר חשו באכילה למראית עין כיון דהוא דאוריתא ולא חשו כן בהנאה דהוא רק דרבנן וכרמ"א הנ"ל דלא חיישי' בדרבנן למראית עין ואפי' לחולקים על