אוצרות יוסף יורה דעה סה

שמא נו"ט גם ביותר מס' ורק שהט"ז כ' זה רק בביצה דיש עוד טעמא דחזותא וגם עביד לטעמא ע"ש ובאמת הא ראוי לומר כן בכל דשיל"מ וכנ"ל וכבר דנתי בזה בט"ז הנ"ל בכתבי חרפי

פד) ע' לעיל אות ע"ו דהארכתי בסברת מהרש"ל המובא בט"ז סי' פ"ז דאין אוסר בבב"ח רק בשר שיש לו טעם בשר משא"כ בשאר איסורים בבשר מן החי וכה"ג בעי' רק שם בשר ולא טעם בשר עש"ה וע"ע ט"ז סי' צ"ח סקי"א מש"ש דאף דשומן עביד לטעמא ואין לו להתבטל בשאר איסורים מ"מ בבב"ח בטל שפיר כיון שאין האיסור מצד עצמו רק מצד התערובת כו' עש"ה ואין כוונתו מובנת לכאורה דהך דעביד לטעמא הרי הוא רק מפאת הטעם ועל כרחך דחשוב טעם אף דהוא יותר מס' וא"כ גם בבב"ח מדוע לא יאסור אחרי שנותן טעם וטעמו חשוב טעם ונ' כוונתו ג"כ כמהרש"ל הנ"ל דבבב"ח בעי' טעם בשר דייקא וע"כ בשומן כה"ג דאילו הי' בשר לא הי' טעמו נרגש עוד ומה שנרגש הוא רק מפאת דהוא שומן וטעם שמנונית נרגש גם ביותר מס' לכן אין כאן טעם בשר עוד רק טעם שומן ושפיר אין אוסר בבב"ח דאף דנרגש טעם הפליטה מ"מ כיון שאין לה טעם בשר רק טעם שומן דהא טעם בשר אין נרגש ביותר מס' ולכן אין אוסרת דו"ק היטיב מאוד ואולם נ' לכאורה עוד סתיר' על סברא הנ"ל דבבב"ח בעי' טעם בשר מגמ' חולין גבי להוציא את הדם ול"ל קרא הא וודאי דדם אין לו טעם בשר דדם בבשר משמע בכמה דוכתי דאוסר מדאוריתא בנו"ט ועל כרחך דאין טעמן שוה וטעם דם הוא טעם אחר מטעם בשר וא"כ הא בלא"ה אין ראוי שיאסור באיסור בב"ח ובאתי רק להעיר

פה) בש"ע סי' צ"ט סעי' ה' בהג"ה ואסורים למכרו כו' וע"ש בש"ך סקי"ב ומ"ש עליו הפר"ח ותלי"ת קיימתי הערת הפר"ח מהך דב"מ דייך שקנסת עליהם מכיר' מסברא דנפשאי מיד בלמדי דברי ההג"ה ואולם עכ"ז יש לקיים דברי ההגה דהם מן הארוך וי"ל דסברת הארוך דהך דאין מבטלין איסור לכתחלה הוא משום איסור סחורה בדברים האסורים והיינו דמה שבא להרויח האכילה דעתה אין לו האכילה חשוב סחורה וכמ"ש כבר בזה למעלה אות ע"ד וע"כ גם אם יהי' מותר למוכרו מפאת היתיר האכילה ביוקר נמצא דהי' לו ריוח ע"י הביטול שלא הי' לו זולת הביטול היינו המכיר' ביוקר כו' וא"כ הא שפיר סחר ואכתי אית בי' איסור בביטול מפאת סחורה וע"כ אף דלא יבא לבטל משום ריוח מועט דמכיר' מ"מ ס"ל לארוך דאין הדין דאסור למבטל כו' כלל משום קנס דנאמר דדייך שקנסת עליו מכיר' ותו לא יבא לעשות כך וא"צ לקנוס יותר רק הא דאסורה האכילה למבטל וכן המכיר' ביוקר כו' הוא כדי שיתוקן האיסור שעבר בביטול דכל האיסור רק משום סחורה בדברים האסורין וכיון דעדיין אסור לו האכילה כו' וגם המכיר' ביוקר כו' נמצא דלא הרויח כלום ע"י המכיר' ולא סחר כלום וע"כ אמרו חכמים דאסור כדי שיתוקן האיסור וע"כ שפיר גם המכיר' אסורה דאל"כ אכתי הא לא הי' מתוקן האיסור כיון דסחר ריוח המכיר' וכנ"ל ומשא"כ בהך דב"מ דאיירי בבהמה מותרת ולא שייך שם איסור סחורה בדברים האסורין במעשה הסירוס והוא רק איסור גרידא דאסרה תורה לסרס בהמה וא"כ מאי דאסרינן בעבר וסירס הוא רק משום קנס ולא כדי שיתוקן האיסור דאין כאן שום תיקון כלל דאין מה שבא להרויח איסור כלל דהא מותר להרויח בבהמה טהורה ורק גוף מעשה הסירוס אסור וזה הא כבר נעשה ואין שם רק קנס על שעבר עביר' וכדי שלא יורגלו לעשות כן וע"כ מפאת קנס שפיר דייך שקנסת עליו מכיר' דבשביל ריוח מועט דמכיר' ג"כ תו לא יבא לעשות כן דו"ק