אוצרות יוסף יורה דעה סד

מזה דז"א דגם אחרי הפרידה הא יש איסור עדיין מפאת הנאה עכ"פ וכנ"ל ולפי"ז בבב"ח דרבנן שנאסר רק ע"י מליחה וכדומה דקיי"ל דכל בב"ח שאין אסור מה"ת מותר בהנאה כמבואר בסי' פ"ז שם א"כ תו הא קמה סברתנו וא"כ שפיר קמי דברי הש"ך דבבב"ח דרבנן מיהת אין לאסור מפאת מעמיד וכנ"ל ודו"ק היטיב בכ"ז כי הדברים עמוקים

עח) בעניין אחזוקי איסורא לא מחזקינן, הארכתי כבר בכמה אותיות וע"ע בפתחי תשובה סי' פ"ז סקט"ו בשם שו"ת בל"י והובא גם בפמ"ג שם ע"ש וע"ע סי' נ' סעי' ב' בהג"ה ואין לאסור שניהם שמא נתהפך השפוד דבדיעבד לא מחזקינן איסורא עש"ה

עט) בש"ך סי' פ"ח סק"ב ע"ש בעניין אי מותר להעלות בשר נבילה על השלחן שאוכלין עליו בשר שחוטה ע"ש שהאריך ולענ"ד מכל המקומות שהביא מתראה רק דין וכלל אחד דרק כשעולין על השלחן ב' דברים שכל אחד בפני עצמו נאכל כגון בשר וגבינה דמותר לאחד לאכול הבשר ולהשני הגבינה ואפי' אין שם רק אדם אחד מ"מ הא לפני התחילו לאכול שניהם מותרים לו ומותר לו להתחיל לאכול זה או זה איזה שרוצה ע"כ דעתי' אתרוייהו ויש לחוש שיטעה לאכול גם שתיהם יחד וכן במודר ומדיר דזה אוכל משלו וזה משלו וזה משל זה אסור וכן עכו"ם המעלה חמץ על שלחן ישראל בפסח דהעכו"ם אוכל החמץ והישראל מאכלים של עצמו והישראל בחמץ אסור אז הוא דגזרי' מתוך שכל אחד בפני עצמו נאכל שמא יבואו לידי טעות ויאכל בשר וגבינה יחד או המדיר גם משל מודר או הישראל את החמץ וכל כיוצא בזה אבל בשר נבילה העולה על השלחן שאוכל עליו שחוטה ואין שם עכו"ם האוכל הנבילה דהנבילה אין נאכלת כלל לשום אדם ולאו דעתי' עלה כלל לאכילה דהא היא אסורה לא עלה על הדעת בכמו זה לחוש שמא כשיאכל שחוטה המותרת יטעה לאכול גם הנבילה האסורה וז"פ לענ"ד

פ) בש"ך סי' צ' סק"ד מש"ש א"נ הוא בכלל מ"ש שמשערין אותו בס' שמשמע שמשערין הכחל עצמו בס' עכ"ל, דוגמת זה בפסחים צ"ה א יעשו אותו במצות שבגופו הכתוב מדבר דאותו משמעותו גופו וכך כאן ל' אותו משמע גוף הכחל לא מאי דנפק מיני בד

פא) בעניין כל מילתא דלא רמיא עלי' דאינש לאו אדעתי', ע"ע ט"ז סי' צ"ד סקי"ב בשם מהרש"ל וגם משם ק' על הנוב"י שהבאתי כבר ואולם בש"ך שם סקכ"ח הביא דברי המהרש"ל וכ' דדברי המחבר והרב עיקר ע"ש וע"ע ט"ז סי' צ"ו סק"ד וע' פתחי שם סי' צ"ד סק"א

פב) בעניין אחזוקי איסורא לא מחזקינן, הארכתי כבר וע"ע ש"ך סי' צ"ז סק"ב ע"ש שכ' ל' לא מחזקינן איסורא כו' ועכ"ז לא התיר שם מפאת זה רק מפאת ס"ס עש"ה

פג) בעניין דשיל"מ, כבר הערותי בכתבי חרפי דמדוע דשיל"מ בטל באינו מינו בס' הא לפעמים נותן טעם גם ביותר מס' רק דעפ"י רוב אין נותן טעם ביותר וא"כ בדשיל"מ הא לא אזלי' בתר רובא ולעניין רובא הא אין חילוק בין מינו לאינו מינו וכמובן ודבר זה דלפעמים נותן טעם גם ביותר מס' מבואר בש"ך סי' צ"ח סק"ד דמה"ט למחבר אפי' יש ס' צריך לתתו לקפילא דשמא נותן טעם אף דיש ס' וצריך לברר ע"י קפילא כיון דאפשר לברר ע"ש וע"ע בש"ך שם סקכ"ח דאם נותן טעם אפי' ביותר מס' וודאי דאסור וא"כ משמע ג"כ דמשכחת שיהי' כן והא דמהני ס' היינו רק משום דעפ"י רוב אין נותן טעם ביותר וע' בט"ז שם סקי"א כ' באמת דזה טעם ביצה שנולדה ביו"ט וליבנו בו מאכל דאינו בטל מפאת דכיון דהוא דשיל"מ חיישי'