אוצרות יוסף יורה דעה סב

המחבר חייב לכסות משמע להדיא דחייב לכסות סתמא כבכל כיסוי בברכה וזה נגד ש"ס הנ"ל בע"ז ובסוכה, ואולם הנה באמת יוקשה זה ג"כ על המשנה עצמה בחולין פ"ז א' כסהו הרוח חייב לכסות והכוונה אחזר ונתגלה וק' ג"כ דלמה תני סתמא חייב לכסות דמשמע מטעם וודאי ובברכה והול"ל חייב לכסות מספק או יכסנו בלא ברכה והרי הברכה הוא איסור דהוי ספק ברכה לבטלה וא"כ לא הו"ל לסתום ולמיתני בל' כזה המביא לידי מכשול דמשמעות הסתמיי חייב לכסות הא הבנתו וודאי דיכסה בברכה דמאין אית לי' ללומד המשנה לאסוקי אדעתי' דספוקי מספקא לי' לתנא אי יש דיחוי אצל מצוות ומספיקא הוא דקמחייב והוא תימה גדול

והנה ל' הגמ' בסוכה שם בעי ר' ירמי' נקטם ראשו מעיו"ט ועלתה בו תמרה ביו"ט מהו יש דיחוי אצל מצוות או לא ותיפשוט לי' מהא דתנן כיסהו הרוח חייב לכסות וארבב"ח אר"י לא שנו אלא שחזר ונתגלה כו' והוינן בה כי חזר ונתגלה אמאי חייב הואיל ואידחי אידחי וא"ר פפא זאת אומרת אין דיחוי אצל מצוות, דר' פפא גופא תיבעי לי' מיפשט פשיט לי' דאין דיחוי אצל מצוות לא שנא לקולא (להכשיר הדס שנקטם ראשו כו') לא שנא לחומרא (לחייב בכיסוי) או דילמא ספוקי מספקא לי' לחומרא אמרי' לקולא לא אמרי' תיקו עכ"ל הגמ' והנה יש תימא לכאורה גם בדברי הגמ' דל"ל לתלות הספק בדר' פפא הרי הספק בדברי המשנה עצמה אי מספיקא הוא דקמחייב תנא לכסות או מטעם וודאי דפשיטא לי' לתנא דאין דיחוי

וע"כ נ' דבאמת ל' המשנה דתני סתמא חייב לכסות משמע וודאי חיוב וודאי בברכה כנ"ל ובזה אין לספק כלל אלא דלגבי חיוב כיסוי יש טעם לומר דלא שייך דיחוי לעשות פטור הואיל ונפטר בנתיים מן החיוב דהא דיחוי אינו סברא חיצונית רק נלמד מכי משחתם בהם מום בם בהם הוא דכי עבר מומן ירצו הא שאר כל הפסולין הואיל ונדחו ידחו וא"כ הא אין לימוד רק על פסול החפץ דומי' דמום דאף דנסתלק הפסול מ"מ כבר נדחה ומשא"כ לגבי חיוב ופטור לומר דנדחה החיוב הואיל וכבר הי' פטור בזה הא ליכא קרא כלל לומר דיחוי כזה וע"כ רק לעניין פסול חפץ הוא דאיכא לספוקי גם בחפץ של מצוה דאע"ג דקרא כתי' רק בקדשים מ"מ י"ל דמדמינן בזה חפץ של מצוה לחפץ של קדושה וע"כ בנקטם ראשו בהדס ג"כ דהי' פסול בחפץ שפיר שייך לומר ג"כ דאף דעבר הפסול אינו נכשר עוד אח"כ דומי' דמום שעבר בקרבן וכמובן ומשא"כ לגבי פטור מחיוב דבקדשים גופייהו ליכא קרא ע"ז וראוי לומר בקדשים גופייהו דלעניין החיוב להביא קרבן ולהקריבו לא אמרי' דיחוי דהואיל ונפטר מן החיוב כו' א"כ מהי תיתי לומר דיחוי כזה וע"כ נ' דהש"ס דייק רק מלישנא דר' פפא דאמר דרך כלל זאת אומרת אין דיחוי אצל מצוות דאילו הי' כוונתו דרק כה"ג הוא דאין דיחוי לפטור מחיוב אבל אין כוונתו לעניין הכשר החפץ לא הול"ל סתמא אין דיחוי אצל מצוות רק הול"ל אין דיחוי אצל מצוות לפטור ואילו הל' סתמא אין דיחוי אצל מצוות משמעותו דגבי מצוות אין נוהג תורת דיחוי כלל דכל תורת דיחוי הוא רק בקדשים אבל לא אצל מצוות וא"כ הא גם לעניין פסול החפץ אין דיחוי גבי מצוות ואי דהיכא דייק ר' פפא זה מן המשנה כדאמר זאת אומרת הא המשנה רק לעניין פטור מחיוב איירי י"ל דבאמת הא גם לעניין הכשר החפץ הא קרא כתי' רק בקדשים ואילו מצוה הא זוטר מעלתה מקדושה ואפשר להיות דאף דבעניין הקדושה של החפץ אמרי' דיחוי ע"י הפסול מ"מ בעניין יצוה שבו ל"א דיחוי ואין ללמוד מצוה מקדושה וא"כ אם באת לומר דיחוי ב"ה אצל מצוות על כרחך לומר דאף דקרא רק בקדושה כתי' מ"מ אחרי דגלי קרא עניין דיחוי גילוי מילתא בעלמא הוא ויש לנו לומר