אוצרות יוסף יורה דעה סא

ההלכה אצטריכא בלא"ה לעניין לטהר מידי נבילה וז"פ

נא) בסי' ג' סעיף א' דשחיטה אינה צריכה כוונה כלל והוא נלמד מקרא ע' בט"ז ויש לנו לדרוש טעמא דקרא בזה דהא שחיטה בעינן בגילוי ע' חולין ל' א' בעינן שחיטה מפורעת כו' וכן חלדה שהסכין טמון ואין נראה ששוחט השחיטה פסולה וע"כ נ' דזה ג"כ עניין שאין השחיטה צריכה כוונה שאילו הית' צריכה כוונה והית' הכוונה מעכבת א"כ הרי תו לא הי' עניין השחיטה בגילוי שהרי מעשה השחיטה עצמה לא מהני רק עם הכוונה והכוונה הרי אינה נגלית וע"כ הא א"א לשחיטה שתוצרך כוונה, ועוד ביותר ביאור דהי' זה חלדה ממש דכי היכא דהסכין הפועל השחיטה אם הוא נחלד וטמון דבר זה פוסל השחיטה כך אילו הית' הכוונה מעכבת בשחיטה הרי גם הכוונה פועלת השחיטה דו"ק מאוד והכוונה הרי היא חלודה וטמונה במוח והי' לו ג"כ לפסול השחיטה דהרי כאן חלדה ממש בכוונה הפועלת השחיטה כמו בחלדה בסכין ודו"ק היטיב מאוד וא"ל דטעם זה שייך רק לעניין דיעבד ולא לעניין שלא יוצרך גם לכתחלה כוונה דז"א דהא שחיטה אינה מצוה בעצם דאי בעי לא אכיל ולא שחיט והיא רק מתרת וע"כ בכל כה"ג לא שייך עניין לכתחלה דכיון דאין מעכב ומתיר בלא זה הרי נעשית מצוותו ע' תוס' נדה ס"ו ב' ד"ה כל וז"פ ואין לומר דא"כ מדוע בעי שחיטת קדשים כוונה הרי גם שם בעינן שחיטה מפורעת וחלדה פוסלת דז"א דבקדשים נמי הרי אין שם הצרכת הכוונה מפאת עניין השחיטה דאפי' יזרוק סכין לנועצו בכותל וישחוט קרבן בהליכתו השחיטה כשיר' ואין הקרבן נבילה ורק הוא פסול בקדושה שבו דמתעסק פסול בקדשים והוא פסול בקרבן אבל אינו פסול בשחיטה ושפיר השחיטה נגלית וז"פ, ועוד דבקדשים הוי לגמרי נגלה דאנן סהדי שכיוון כוונה הראוי' דאל"כ הרי הוא מטריף קדשים ופוסלם ועובר אעשה דשימור ומשא"כ בחולין ע' תוס' ע"ז י"א א' ד"ה עיקור ואפי' לרש"י שם דאסור להטריף בהמה טהורה גם בחולין משום בל תשחית מ"מ הא זימנין דלא שייך בל תשחית דמשכחת שוחט וצריך לדם ע' חולין כ"ז ב' וא"כ הא אין ראי' דמתכוון לשחיטה וכן מותר לשחוט חולין להאכיל לכלבו אם צורך הכלב יש בו שיווי יותר ואין לו בשר אחר להאכילו ואין אז משום בל תשחית וא"כ עכ"פ הרי אין נגלה כוונתו לשחיטה מתרת ומטהרת דשמא כוונתו למיתת הבהמה בעלמא וממיתה כך ע"י חתיכת הסימנים בשביל צורך לדם או לכלבו ומשא"כ בקדשים דאסור להמית קדשים ואפי' לפוסלם בשום פנים לכן שפיר גם הכוונה נגלית מפאת החזקת כשרות שכיוון וכמובן

ולפי"ז מה שכ' הרא"ש דבעי' עכ"פ כוונת מעשה בשחיטת חולין דוזבחת הוי לכל הפחות כמו ועשית הנה לפי דרישת הטעם שלנו הנ"ל גם כוונת מעשה אין ראוי שיוצרך דגם זה הוי חלדה בכוונה וכמובן וכך היא סתימות דברי הש"ע דא"צ אפי' כוונת מעשה רק כח גברא וע' בט"ו סק"א דדבריו בזה מעורבבים קצת ע"ש

נב) בסי' כ"ח במחבר סעיף י"א דכסהו הרוח וחזר ונתגלה חייב לכסות וכן שם סעיף ט' דבדם שנפל לתוך מים ויש בו מראית דם חייב לכסות [אף דקמא קמא בטל משום דחוזר וניעור כשיש בו מראית דם לבסוף] ומשמע הסתמות להדיא דחייב לכסות מטעם וודאי וצריך לברך כבכל כיסוי, ובפרי חדש תמה מגמ' ע"ז מ"ז א' דמבואר דהוא רק חיוב מספק דמספקינן אי יש דיחוי אצל מצוות או לא [וכן הוא ג"כ בסוכה ל"ג א'] וא"כ הא צריך לכסות בלא ברכה וכ' כן בפשיטות להלכה דלא יברך ע"ש והנה לכאורה דבריו צדקו מאוד והוא פליאה עצומה על המחבר דסתימות ל'