אוצרות יוסף יורה דעה ס

דכבר הארכנו בטעמו וי"ל עוד דהטעם דהא שמוטת הסימנים שנעקרו הסימנים ממקום חיבורן בלחי לא מהני בהו שחיטה ומ"ש הר"ן בשם הרמב"ן הטעם והובא בש"ך סי' כ"ד ס"ק כ"ד דמחמת העיקור הסימנים מתנדנדין וא"א שתשחט בהכשר הנה באמת הרי אין אנו זקוקין לזה דעיקור הוא הלמ"מ מה' הלכות שחיטה ולא דרשי' טעמא ואין לנו רק גוף ההלכה דכל שאין הסימנים מחוברין ללחי לא מהני בהו שחיטה וע"כ י"ל דסימני בן פקועה נמי לא שייך בהו תו שחיטה דכיון דהבן פקועה היתיר והוא אוכל וחיבורי אוכלין לאו חיבור הוא וכמאן דמיפרתי דמי ונחשב כאילו חלקיו חתוכים ופרודים זה מזה ורק נוגעים זה בזה כב' דברים נפרדים הנוגעים זה בזה ע' חולין ע"ג א' ופסחים פ"ה א' וע"כ אין כאן חיבור סימנים ללחי ולא מהני בהו שחיטה וע"כ גם בבן פקועה הבא על בהמה מעליותא והוליד כיון דחלק האב שבסימן אינו מחובר לחלק האב שבלחי כיון דהם מותרין והם אוכל ואין חיבורן חיבור וע"כ תו שפיר לא מהני שחיטה בסימן כלל ואף דלגבי עיקור סימנים די אם מחוברין אפי' במיעוט היינו רק משום דכשמחובר במיעוט הדר בריא וסופו להתחבר כולו ונידון ע"ש סופו וחשוב כמחובר כולו ע' ש"ך סי' כ"ד סקכ"ה ומשא"כ כאן דעניין הפירוד לא הדר בריא וישאר מפורד תמיד לכן שפיר לא מהני שחיטה, ואל יהא הטעם הזה קל בעיניך דכיון דחיבורי אוכלין לא הוי חיבור כש"ס פסחים וחולין הנ"ל עש"ה ע"כ הוי כאילו חלק האב שבסימנים לא הי' מחובר בבהמה והוא נחשב רק מונח בבהמה אבל לא מחובר בה ואין מועיל השחיטה בו להתיר הבהמה והיינו נמי עניין עיקור סימנים דהוא בפירוד ממש שנפרדו הסימנים ממקום עיקר חיבורן בבהמה דלא מהני בהו תו שחיטה להתיר הבהמה כיון דאין להם חיבור לה וכך גם בהך דבן פקועה יש עניין זה עוד ביותר דחלק האב שבסימן חשוב לגמרי חתוך מכל צדדיו מחלק האב שבבהמה ודו"ק היטיב מאוד

נ) בסי' כ"ד בט"ז ס"ק יו"ד כ' הוכיחו זה בתוס' פ"ק דף ט' מכת קושיא שהקשו פשיטא שלא מהני בי' שחיטה כיון שכבר נטרף כו' עכ"ל והנה קושי' זו סתמא כמו שהעתיקה הט"ז דל"ל ההלכה דעיקור סימנים פוסל השחיטה תיפוק לי' דכבר נטרף הא אינה קושי' דהא איצטריך ההלכה לומר שאינה שחיטה כלל ואפי' לטהר מידי נבילה ואך כוונת התוס' חולין ט' א' שם ד"ה כולהו דכתבו וא"ת פשיטא דלא מהני בי' שחיטה שכבר נטרף צ"ל כוונתם לדקדק על דברי הגמ' שם דאמר כל טבח שאינו יודע הלכות שחיטה אסור לאכול משחיטתו ואילו הן הלכות שחיטה שהי' דרסה חלדה הגרמה ועיקור וע"ז הוקשה להם דהא הגמ' מצרכת שידע הלכות שחיטה ומשמע דאפי' יודע הלכות טריפות כל שאינו יודע הלכות שחיטה אסור לאכול משחיטתו וע"ז חשיב גם עיקור וע"ז הוקשה להם דאמאי הרי אם יודע דיני טריפות אפי' אין יודע הלכת שחיטה דעיקור ג"כ ראוי שיהי' מותר לאכול משחיטתו דהא אין לחוש דשמא סימנים אלו היו עקורים מהלחי והוא לא ידע שזה פוסל השחיטה דז"א דכיון דיודע דיני טריפות א"כ הא עכ"פ ידע דזו טריפה היא וא"כ הרי לא הי' מאכילה לנו ונותנה לנו לאכילה רק הי' מודיע שהיו סימנים שלה עקורים והיא טריפה ושהוא שחט רק לטהרה מידי נבילה וא"כ הרי שפיר ראוי שיהי' מותר לאכול מן השחיטה כל כמה שאין אומר שנעקרו הסימנים דהא וודאי לא נעקרו דאילו נעקרו הי' מודיע שנעקרו מפאת הטריפות עכ"פ זהו קושית התוס' וע"ז תירצו דבאמת גם טריפה לא הויא רק דלא מהני בהו שחיטה וא"כ מי שאין יודע הלכות שחיטה הרי סבור שכשרה לגמרי לאכילה אבל מגוף ההלכה וודאי דלא קשיא להו לתוס' כלל דהא