אוצרות יוסף יורה דעה נט

שחיטת רוב ב' הסימנים א"כ עניינו על כרחך דאמרה תורה דגם פסיקת מיעוט חיות שיש בה עדיין ע"י השחיטה שם שחיטה עליו וא"כ י"ל דכך שיערה תורה דרק מיעוט חיות שיש בה אחר שחיטת המשהו כו' היא דחשיב פסיקתו להיות לו שם שחיטה ומשא"כ אם שהה בנתיים דבשהיית הזמן הרי כל רגע ורגע היא נחלשת יותר ומתמעט חיותה יותר וע"כ כך שיערה תורה דאם הי' שם שהי' כדי שיעור שנתנה כבר נתמעט חיותה בזמן ההוא עד שהחיות הנשאר אין חשוב עוד להיות לפסיקתי שם שחיטה ולכן השחיטה פסולה דהא חסר הגמר דאין שם רק ההתחלה ומשא"כ מה שגומר אחרי השהי' אין עוד שם שחיטה עליו ודו"ק ואין לומר דהא ע"י מקצת השחיטה ה"ל רק טריפה וא"כ מה בכך דנחלשה עוד ע"י שהיית הזמן והרי בהמה שנטרפה מהני בה שחיטה לטהר מידי נבילה אפי' שהתה בטריפותה זמן ארוך ומהני בה שחיטה אפי' ברגע האחרונה לפני מיתתה לטהר מידי נבילה והרי דחשוב שחיטה גם בכה"ג לטהר מיהת וא"כ שהי' בשחיטה נמי מדוע פוסלת השחיטה לגמרי ואין השחיטה מועלת כלל אפי' לטהר דז"א דשם בטריפה הא כל השחיטה בעניין זה דז"א ובאה רק לטהר וע"כ כך הגזה"כ דשחיטה כזאת בפסיקת חיות מועט מהני לטהר ומשא"כ בשהי' בשחיטה בעלמא דהתחלת השחיטה באה להתיר ואילו המקצת שאחרי השהי' יוכל רק לטהר לבד ולכן תו אין מצטרפין כלל ההתחלה והגמר ואפי' לא לטהר וכהך דבעי אילפא בחולין ל"ב ב' וס"ט א' וגזה"כ הוא כאן לומר כסברא הזאת אבל עכ"פ יש סברא וטעם בדבר ואינו חוקה גרידא בלי היות בה הבנת טעם כלל וא"ל דא"כ עכ"פ בשחיטת טריפה לא תפסול שהי' דז"א דכיון דברוב השחיטות דהם בכשירות השהי' פוסלת לגמרי לכן לא חילקה תורה תו בפסול שהי' ופוסלת שפיר בכל מקום לגמרי גם בטריפה דכזה מצינו בכמה דוכתי עניין לא פלוג גם בדאורייתא ע' לעיל אות ל"ט וע' תוס' זבחים ז' ב' ד"ה ריצה וברשימותי הבאתי עוד כמה דוכתי בזה]

ועוד יש הבנה פשוטה בעניין השהי' דהתחלת השחיטה הרי הוא באמת מעשה טריפות בעלמא ורק דכשגומר הוי גם ההתחלה ממעשה שחיטה ואגמ"ל דהוא חלק שחיטה וע"כ כיון דא"א לעשות כל המעשה בבת אחת ממש וההכרח שיעשה במשך זמן וע"כ גם ההתחלה שפיר מן השחיטה ומשא"כ אם מפסיק באמצע נעשית אז ההתחלה מיד מעשה טריפות בעלמא ותו אינה נהפכת עוד להיות שחיטה ע"י הגמר שאחרי ההפסק דו"ק מאוד (וטעם שיעור השהי' בכדי שחיטה דכך שיערה תורה דבפחות מזה לא חשוב הפסק והוי כאילו שחט עדיין כסדר בלי הפסק ודו"ק היטיב ומצינו דוגמתו בעלמא בק"ש ותפלה למ"ד דאם שהה כדי לגמור את כולה חוזר לראש הרי דשהי' לעשות הפסק בדבר הוא רק אם שהה כדי כל הדבר וע' מגילה י"ח ב' דבעי' מרישא לסיפא] וכך כאן הוי השהי' בשחיטה הפסק רק אם שהה כדי שחיטה ודו"ק] ויש צ"ע בזה באמת אסברת רש"י בהך דבן פקוע הבא על בהמה מעליותא והוליד דאין לולד תקנה דהוא משום דסימן שמצד האב שחוט ועומד וסימן שמצד האם ישחט עתה והוי שהי' בין סימן לסימן וזה צ"ע דמנ"ל דשהי' פוסלת בכה"ג דילמא רק בעלמא דכשהי' שהי' נשאר בנתיים התחלת השחיטה מעשה טריפות לכן תו אין נעשה שחיטה ומשא"כ כאן דמה שהסימן מצד האב שחוט זה הרי אין מתבטל ע"י השהי' דהא האמת הוא כן דהוא שחוט וא"כ מה שהוא מקצת שחיטה באמת ואין מתבטל מהיותו כן ע"י השהי' מאן לימא לן דמקצת שחיטה לא תצטרף למקצת אחר אפי' אחר כמה שנים ודו"ק ובאתי רק להעיר

וגוף הך דבן פקועה דבא על בהמה מעליותא והוליד דאין לולד תקנה