אוצרות יוסף יורה דעה נח

בי"ת בזה ואולם נ' די"ל באמת כדברי הדרישה דהפסול מפאת ב' שחיטות ואך בסגנון אחר לגמרי [ויובן ג"כ מדוע שיעור שהי' רק כדי שחיטה דייקא [דהגבהה והרבצה הוא רק מפאת דהוא הכשר שחיטה וההכשר ג"כ מכלל הדבר ותדע דבמשנה חולין ל"ב א' הוזכר רק אם שהה כדי שחיטה פסולה ואף דבעי' גם בכדי הגבהה כו' ועל כרחך דזה נכלל ג"כ בכדי שחיטה דעיקר השיעור בכדי שחיטה ורק דכיון דגם הגבהה כו' צריך לשחיטה לכן גם הם מכלל השחיטה וכדאשכחן בכמה דוכתי דהכשר וצורך הדבר חשוב מכלל גוף הדבר עצמו ע' פסחים צ' א' דמכשירין דפסח כגופי' דפסח וביומא ס' ב' דצורך פנים כפנים ובמנחות ז' א' דאי אין קומצין מכלי שע"ג קרקע וצריך להגביה הכלי מכח זה בקמיצה אזי גם ההגבהה מכלל העבודה ומהני גם מחשבת המגביה לפגל ולפסול עש"ה וע' תוס' ב"מ צ"ד א' ד"ה פרה מש"ש וי"ל דלאו דווקא בעידן עבידתייהו אלא בשעת הליכתן או אפי' מזמנים עצמן ליליך ולעשות חשיב בעידן עבידתייהו עכ"ל וברשימותי הבאתי עוד מקומות רבות בזה בארוכה וע"כ כזה גם כאן גם ההגבהה והרבצה דהם הזמנת השחיטה וצורכה חשיבי מכלל מעשה השחיטה] והיינו דעניין הפסול כמ"ש התבואות שור בהסברת הדבר דמיבעי לן בשהי' וחלדה במיעוט בתרא דיפסלו דמה דחשוב גם המ"ב שחיטה ואף דהבהמה כבר כמתה חשיבא מ"מ כיון דמה ששוחט המ"ב מקרב מיתתה לכן גם הקירוב מיתה חשוב מיתה ומש"ה חשוב להיות לו שם שחיטה ע"ש ובתשובה הארכתי בזה ולפי"ז י"ל דזהו עניין פסול וטעם שהי' שאמרה ההלכה והיינו דאחרי שנעשה בה מעשה טריפות בשחיטת משהו דוושט או רוב הקנה הרי היא עומדת למות מטתה ע"י מעשה זו וכל שעה ושעה היא נחלשת יותר עד שתמות וא"כ שהיית הזמן עצמו מעתה הרי הוא קירוב מיתתה ע"י מקצת השחיטה שנעשה בה שכל שעובר זמן מה הרי היא נחלשת ומתקרבת אל המיתה יותר ויותר וע"כ הוי שהיית הזמן עצמו שחיטה ג"כ אלא דעכ"ז רק בשהיית זמן דשייך בי' שחיטה בפועל היינו שישחוט אדם בפועל אז הוא דמקבל הזמן עצמו ג"כ עניין זה בקירוב מיתתו ונחשב גם הוא שחיטה ומשא"כ בזמן קצר שא"א לשחוט בו בפועל א"א להזמן ג"כ לקבל השם שחיטה ומצינו דוגמתו בנטמא בעזרה דהחיוב בהשתחוה או ששהה בכדי השתחואה ע' שבועות י"ד ב' ושם ט"ז ב' ומדוע נתלה השיעור בכדי השתחואה ולא הוזכר זמנו בהדיא ואך עניין הדבר ג"כ דעיקר החיוב רק בהשתחואה דההשתחואה הוא ביטול לקדושה וכשמבטל עצמו עם הטומאה שבו לכן מתחייב ע"ז וע"כ עניין השיעור בשהי' בכדי השתחואה הוא ג"כ רק מפאת דהזמן עצמו שיש בו אפשריות השתחואה יש לשהיית הזמן עצמו ג"כ עניין ההשתחואה ולכן מתחייב גם על שהיית הזמן ועיקר הטעם רק מפאת דהוא זמן דכדי השתחואה ויש בו עניין ההשתחואה מכח זה וחשוב השתחוה וע"כ הוזכר בכדי השתחואה וכמבואר אצלי בזה במ"א בארוכה בעזרתו ית' וע"כ כזה גם כאן רק זמן שיש בו אפשריות שחיטה בפועל הוא דיש בשהיית הזמן עצמו [במה שפועל עניין השחיטה בקירוב המיתה] עניין השחיטה ולא בפחות מזה ולכן בעי' שהי' כדי שחיטה דייקא ואז יש בשהיית הזמן עצמו שם שחיטה ויש שם עי"ז ב' שחיטות ממש שחיטת האדם ושחיטת שהיית הזמן ולכן פסיל מפאת ב' שחיטות וזה הרי הוא ב' שחיטות ממש ולא ב' חצאי שחיטה ודו"ק היטיב מאוד, ועי"ל טעם עניין פסול השהי' בפשיטות דבאמת אחרי שחיטת משהו דושט או רוב הקנה דנטרפת ואינה חי' תו אין חיותה חשוב ולא הי' ראוי לפסיקת חיות זה להחשב שחיטה כי היכא דהורג את הטריפה לא חשוב רציחה מטעמא דגברא קטילא קטל וע"כ מה דאצריך רחמנא בשחיטה