אוצרות יוסף יורה דעה נו

בשח כו' דצריך לברך על שחיטה השני' והברכה הא הוא שפיר מצוה דרבנן ואף דג"כ אי בעי לא שחיט ולא בריך מ"מ כששוחט הרי מצוה לברך ועל כרחך דהברכה הוא מצוה דבברכה לא שייך עניין רשות דכל שאינה מצוה ה"ל ברכה לבטלה ויש בה משום לא תשא ואפי' עניין מצוה מן המובחר לא שייך בה כל שאינה מצוה ממש ע' ברכות ל"ג א' וע' ציונים לתורה כלל ז' [ואף דהברכה רק מצוה דרבנן מ"מ ה"ל העברה מדרבנן מיהת וגם להרמב"ם הוא חיוב גם מה"ת מלא תסור וע' ציונים לתורה כלל ל' דהבאתי כמה ראיות דמצוה דרבנן יש לה שם מצוה גם מה"ת עש"ה] וע"כ מה שמעביר מכיסוי הראשונה לברכת השני' הוי שפיר העברה וע"כ צריך שפיר לכסות דם הראשונה תחלה, ועוי"ל עד"ז דבאמת צריך לכסות דם הראשונה תחלה דאל"כ ה"ל מעביר כו' ואך לפמ"ש בציונים לתורה כלל ל"ח [ד"ה ואולם אחרי העיון גם זה לק"מ] דכ"ז שאין מסתלק מן המצוה לא חשוב העברה וע"כ שחיטת השני' לא הוי העברה דהא אין מסתלק בזה מן הכיסוי כיון דאפשר דשחיט בחדא ידא ומכסי בחדא ידא ומשא"כ בשח כו' דצריך לברך על השני' ובשעת ברכה אסור לו לעסוק בכיסוי הראשונה כמבואר בירושלמי ברכות בהך דפועלים דכוללין בונה ירושלים בברכת הארץ משום ביטול מלאכה זאת אומרת שאסור לעשות מלאכה עד שיברך והובא בט"ז או"ח סי' קצ"א ע"ש וא"כ כיסוי דם נמי דהוי מלאכה דהשוחט לחולה בשבת אסור לכסות א"כ נ' ג"כ דאסור לו לכסות בשעת ברכה ואף דהכיסוי מלאכה של מצוה מ"מ גם מלאכה של מצוה אסור לעשות בשעת ברכה ע' ט"ז באו"ח שם וע"כ תו שפיר ה"ל הברכה הסתלקות מן הכיסוי וחשוב העברה וע"כ שפיר צריך לכסות תחלה ודו"ק ובעניין אי הכיסוי הוא גמר השחיטה נזכרתי דבירושלמי ביצה פרק א' הלכה ג' אמר דבשחט חי' ועוף ביו"ט יחפור בדקר ויכסה מטעם עדל"ת ואפי' לר' יוסי דאין עדל"ת אא"כ כתובה בצדה שאני הכא דמכיון שהתחיל במצוה (היינו בשחיטה) אומר לו מרק (וגמור גם הכיסוי) ע"ש ומבואר דהכיסוי הוא גמר השחיטה]

מט) במחבר סי' כ"ג סעי' ג' שחט מעט ושהה מעט וחזר ושחט מעט ושהה מעט כו' והוא איבעי' בחולין ל"ב א' בעי רבא שהיות מהו שיצטרפו כו' ובתר הכי שם בעי ר"ה ברי' דר' נתן שהה במיעוט סימנים מהו תיקו וצריך להבין סברת האיבעיות ונ' דעניין הספק אי פסול שהי' רק מהלל"מ דהוא מה' הלכות שחיטה דהם הלל"מ וא"כ השהי' פוסלת בעצמותה את השחיטה דכל שהי' שהי' בנתיים היא פוסלת את השחיטה הקדומה [ושלאחרי'] או טעם פסול השהי' כדברי הדרישה משום דשחיטה אחת אמר רחמנא ולא ב' שחיטות וא"כ אין השהי' היא הפוסלת בעצם והיא רק עושה הפסק והפסול רק בשחיטה עצמה דכיון דהם ב' שחיטות דע"י הפסק שבנתיים נעשו ב' מעשים ואינם מעשה אחת וע"כ הם פסולות מעצמם דשחיטה אחת א"ר כו' ונ' דזהו עניין הספק אי שהיות מצטרפות בשחט מעט ושהה מעט ושחט מעט ושהה מעט ושחט מעט ואין בכל שהי' כשיעור רק בב' השהיות יחד יש שיעור שהי' וזה דאם השהי' בעצמותה פוסלת את הנשחט כאן נמי דיש שהי' בצירוף פוסלת ג"כ ומשא"כ אם הטעם רק מפאת דההפסק עושה אותם ב' מעשים א"כ כיון דאין פוסל רק בשיעור שהי' ע"כ דבפחות מכשיעור הוא מעשה אחת עדיין וא"כ כיון דבין האחד לב' לא הי' שיעור שהי' הרי האחד והב' מעשה אחת וכן הב' והג' וא"כ תו הרי שלשתן יחד מעשה אחת גם הראשונה והשלישית דהא האמצעית מחברתן [דאל"כ אפי' אין בשהי' הראשונה והשני' גם שתיהן כשיעור שהי' ורק עם השחיטה האמצעית יש שיעור שהי' נמי ליפסול דהא