אוצרות יוסף יורה דעה נה

ואכילת איסור תו הרי לא שייך בה ברכה כלל ונדחית האכילה מברכה ולכן הואיל ואידחי אידחי דאף דאם יברך יותקן האיסור ובאין כאחת מ"מ הואיל ואידחי כו' כנ"ל ולפי"ז בברכת המצוות שפיר יש לו לברך אח"כ אם לא בירך מתחלה ואדרבה מש"ס ברכות הנ"ל ראי' לזה דמדאמר רק טעמא דהואיל ואידחי מכלל דהיכא דלא הוי דיחוי כמו בברכת המצוות דאין גוף המצוה איסור בלא ברכה רק יש חיוב גרידא לברך שפיר יש לו לברך אח"כ אם לא בירך תחלה [וע' ציונים לתורה כלל ז' שק דברינו כאן ביותר ומש"ש בהך דמי שאכל שום וריחו נודף כו' יש לאומרו ג"כ עפ"י דרכנו כאן עש"ה ותבן ויל"ע עדיין לפי דברינו כאן דא"כ האוכל בלא ברכה ראשונה לא יברך ג"כ ברכה אחרונה דהא הוא אכילת איסור ואולם י"ל בפשיטות בזה דכיון דברכה דאחרי' דומיא דבהמ"ז דאורייתא תיקנו וחיוב ברהמ"ז הרי הוא בלא ברכה לפני' דברכה לפני' הוא רק דרבנן והרי חייבה תורה לברך ביהמ"ז אף בלא בירך לפניו ולכן הדרבנן נמי כעין דאורייתא תיקון ושפיר חייב לברך ברכה אחרונה אף בלא ברכה תחלה ודו"ק]

ומ"ש הש"ך ראי' מהך דפסחים ו' ב' תניא נמי הכי טבל ועלה כו' כבר מחקו בעצמו בנקה"כ ובוודאי דאין משם התחלת ראי' דהש"ך הבין דכוונת ראיית הגמ' דלולי הראי' הי' הה"א דיכול לברך לפני הטבילה וע"ז מייתי ראי' דמדמברך אח"כ ע"כ דאינו ראוי לברך תחלה דאילו הי' ראוי הול"ל הואיל ואידחי כו' וז"א דאין כוונת הגמ' כלל לזה דז"פ דא"א לגר לברך לפני הטבילה בעודו עכו"ם ורק דהי' ה"א דאין מברך כלל על הטבילה באמת ואילו רבינא אמר רק דאין מברך עובר לעשייתן משום דלא חזי ומשמע דהא אחר עשייתן מברך וע"ז מייתי ראי' דתני' נמי הכי דמברך אחר הטבילה וז"פ וגם י"ל דהי' הה"א דהב"ד יברכו לפני טבילת הגר דהטבילה הוא דין של הב"ד שדנין לגיירו כדאמרי' דאין מטבילין גר בלילה משום דמשפט כתי' בי' וע"כ הי' הה"א דהב"ד יברכו לפני הטבילה והגר אין מברך כלל וע"ז מייתי ראי' מברייתא טבל ועלה בעלייתו אומר כו' דהגר מברך אחר הטבילה כדברי רבינא]

מח) בש"ך שם סק"ו דהא דאם סח בין שחיטה לשחיטה צריך לכסות דם הראשונה תחלה ולברך אח"כ על שחיטה שני' הוא משום דכיון דהשיחה הוי הפסק וצריך לחזור ולברך על שחיטה השני' מש"ה לכן יש לו לגמור תחלה מצות שחיטה ראשונה ולכסות הדם דהכיסוי הוא גמר השחיטה ע"ש ולענ"ד סברא זו דכיסוי הוא גמר השחיטה צ"ע דאין מובן מסברא היות להם שייכות כלל והרי שחיטה נוהגת גם בבהמה ואין שם כיסוי וכן שחיטה שא"ר שמה שחיטה וא"צ כיסוי ולכן גם כשיש כיסוי ג"כ הכיסוי מצוה בפ"ע וכסברת הר"ן נדרים פ"ג ב' לעניין איסור טומאה שבנזירות דכיון דמשכחת נזירות בלא איסור טומאה בנזירות שמשון לכן גם בנזירות דעלמא הם ב' דברים שונים ע"ש ובלאה"נ הרי הכיסוי מצוה בפ"ע דכשיש דם שחיטת חי' ועוף יכסנו ומדוע יוחשב גמר השחיטה [ואולי משום דמצוה לכתחלה בשוחט דמי ששפך יכסה לכן חשוב גמר השחיטה דאילו לא הי' לו שייכות לשחיטה הי' ראוי שתהי' המצוה לכל אדם בשוה או דיהי' לבעלי הדם קדימה לאחר לא שיהי' תלוי בשוחט], ואולם הדין הנ"ל דכשסח בין שחיטה לשחיטה וצריך לברך על השחיטה השני' צריך תחלה לכסות דם הראשונה נלענ"ד דיש לו טעם בלא"ה דבאמת הי' ראוי שיכסה דם הראשונה תחלה תמיד דהא אין מעבירין על המצוות ואך לפמ"ש האחרונים דממצוה לרשות לא חשוב העברה דלאו מינא לא מחריב וע"כ כיון דשחיטה היא רשות דאי בעי לא שחיט לכן שפיר מותר לשחוט השני' לפני כיסוי דם הראשונה ולא חשוב העברה ומשא"כ