אוצרות יוסף יורה דעה נד

ושלא במקום הדחק אפי' דיעבד לא יצא עכ"ל עש"ה והנה דבריו ג"כ סברא הנ"ל ממש דעניין הדחק והאי אפשר עניינו רק דעושה מן הלכתחלה דיעבד דכיון דהוא דחק וא"א לכן גם הלכתחלה חשוב כמו דיעבד וע"כ ההכרח דבדיעבד אפי' שלא במקום הדחק יצא בו ואי אמרי' דבעלמא אפי' בדיעבד לא יצא תו גם הדחק והא"א אין לו להועיל כלום דאין עניין הדחק כו' יותר רק שעושה גם מן הלכתחלה דיעבד, וא"כ ה"נ לעניינו כיון דבא"א מברך אחר עשייתן ע"כ דאפי' באפשר נמי בדיעבד מברך אח"כ וכנ"ל

ומה שהקשה הש"ך מגמ' ברכות נ"א א' דאמר בלא בירך ברכת הנהנין לפני האכילה לא יברך אחר האכילה דהואיל ואידחי אידחי ויל"כ גם בברכת המצוות הוא כן דהא רבינא שם דמינהו אהדדי ולא מצינו דפליג עלי' ש"ס בהאי, נלענ"ד בזה דהרי הדבר צריך הבנה באמת דמה עניין דיחוי שייך כאן והרי אין כאן רק שלא קיים את חיובו אבל במה נדחה מן הקיום ואטו מי שאינו מקיים מצוה יש שם דיחוי שנדחה ממנה לשנאמר הואיל ואידחי כו' וע"כ נ' דבאמת בברכת מצות אם לא בירך תחלה מברך אח"כ דאין שם דיחוי רק שלא בירך אבל המצוה עצמה שעשה הרי מחייבת הברכה אלא שהוא לא בירך ולכן שפיר יברך עתה ואך ברכת הנהנין שאני דברכת הנהנין הרי יש איסור בגוף האכילה אם אוכל בלא ברכה דהוי כאוכל קדשי שמים והוא איסור מעילה כמבואר ריש כיצד מברכין וא"כ לפי מאי דקיי"ל דאין מברכין על אכילת איסור דלא תיקנו חכמים לברך על אכילת איסור דבוצע ברך וגו' וא"כ לפי עניין האכילה כעת שאכל בלא ברכה דהאכילה איסור הרי אין עלי' חיוב ברכה עוד כלל ולא שייך בה ברכה תו כלל דבוצע ברך אלא דז"א דאחרי דשייך ברכה גם אחר המעשה ומוסבת על מה שעשה א"כ ה"נ הרי אם יברך עתה ותוסב הברכה על מה שאכל הרי ג"כ תסתלק המעילה ויותר המאכל למפרע ותו הרי אין שם איסור כלל ותו לא הוי בוצע ברך והמאכל ראוי לברכה שפיר, ואולם ע"ז שפיר אמר בש"ס דיש כאן עניין דיחוי וזה דהא טרם שמברך הרי כבר נדחית האכילה מעניין הברכה כיון דהיא אכילת איסור ולא שייך בה ברכה כלל דבוצע ברך אלא דאם מברך אז כיון דע"י הברכה עצמה נתקן האיסור למפרע תו שפיר ברכה טובה היא ובאין כאחת וא"כ בזה הא שפיר שייך דיחוי דה"ז כהך דריש כל הזבחים דאמר דהשתא דאמור רבנן לא נקריב אי קריב לא מרצי מטעם דיחוי והרי דאע"ג דכשמקריב הרי אינו קבוע עוד ובטל ברוב והיא הקרבה כשיר' שפיר מ"מ כיון דעתה הוא קבוע ואסרו חכמים לשחוט ולהקריב לכן אם עובר ומקריב אף דאז האיסור מסולק מ"מ חשיב דיחוי ממה שהי' אסור להתחיל לעשות וכך כאן ג"כ כיון דלפני הברכה אין על מה לברך ואסור לברך דהוי מנאץ תו הרי נדחית הברכה ואף אם מברך אינו מצוה עוד כלל אף דעם הברכה יחד מסתלק האיסור ודו"ק היטיב מאוד וזהו סגנון דברי הגמ' דרבינא מייתי ראי' מהך דטבל ועלה דשייך עכ"פ ברכה אחר המעשה ומוסב על מה שעשה כבר וע"כ כאן נמי יברך אחר האכילה ויהי' מוסב על מה שאכל וע"ז אמר בגמ' דלא היא דהתם מעיקרא גברא לא חזי הכא מעיקרא גברא חזי והי' חייב לברך תחלה וכיון דהי' חייב לברך לכן ממילא אם אכל בלא ברכה הרי הוא אכילת איסור דברכת הנהנין הוי גוף האכילה איסור דרבנן בלא ברכה דרק אם לא הי' אפשר לברך ממילא אינו איסור ג"כ ויש כמה הנאות דלא תיקנו עליהם ברכה ומותר ליהנות ורק במקום שתיקנו לבר ולשבח לפני ההנאה אם נהנה ואינו מברך הוי כאילו נהנה מקדשי שמים וכמובן וע"כ כיון דגברא חזי והי' חייב לברך ולא בירך הרי גוף האכילה שאכל איסור