אוצרות יוסף יורה דעה נג

חזקה שהוחזק באיסור ע' ט"ז לקמן סי' י"ח ס"ק יו"ד עש"ה וע"כ תו גם כשקונה אותה הישראל ממנו אין ניתרת תו ע"י פירכוס כיון דיש באמת מיעוט דנשמתם נטולה גם במפרכסת אלא דלא חיישו למיעוט וע"כ בבהמת עכו"ם דהית' כבר הוראה לאיסור בזה והוי כמו חזקה לאיסור לכן תו גם בבואה לרשות ישראל יש לחוש שפיר למיעוט דוגמת סמוך מיעוט לחזקה דאמרי' בכמה דוכתי להחמיר מדרבנן ודו"ק

מו) בסי' י"ח בש"ך ס"ק י"ב כ' מיהו וודאי לכתחלה אין לשחוט בו אפי' עוף כיון דצריך לכתחלה לשחוט ב' סימנים בעוף כמו בבהמה עכ"ל ואין זה נ' לענ"ד דרק בבהמה דמעיקר הדין צריך רוב של ב' הסימנים וכשנשחט רוב סימן ראשון א"צ עוד לשחוט מיעוטו מעיקר הדין והוא רק מידי דלכתחלה לכן לפי עיקר הדין מה ששוהה עוד בשחיטת מיעוט הראשון ה"ל שהי' גרידא בין רוב סימן ראשון להתחלת סימן הב' לפי עיקר הדין ומשא"כ בעוף כיון דמעיקר הדין די ברוב סימן אחד לבד וא"צ יותר מזה כלל ואילו לפי עניין הלכתחלה הא צריך לשחוט כל ב' הסימנים גם בעוף כמבואר בסי' כ"א סעי' א' א"כ ממ"נ אי לפי עיקר הדין אזלת הרי אין כאן שהי' עוד בשחיטה ששוחט אחר רוב סימן ראשון דאין עוד אח"ז שחיטה כלל שתהי' שחיטת המיעוט שהי' בינה לבינה ואי לפי עניין הלכתחלה אזלת א"כ לכתחלה הא צריך לשחוט באמת כל ב' הסימנים ואין שחיטת מיעוט הראשון שהי' רק שחיטה דו"ק וז"פ לענ"ד, ואולי טעם הש"ך דכיון דבגמ' חולין כ"ז א' אי' איבע"א אאחד בעוף ואיבע"א ארובו של אחד כמוהו ומשמע דלהאי איבע"א ליתא לאידך מדלא אמר בחד שינויא כי קתני אאחד בעוף וארובו של אחד כמוהו ודו"ק וע"כ אף דמחמרינן לעשות ב' הדברים גם בעוף לכתחלה שחיטת ב' הסימנים ושחיטת כולם מ"מ בנידון שהי' הנ"ל שפיר יש להחמיר ולחוש ג"כ דשמא העיקר כתי' הגמ' דקאי אאחד בעוף וא"כ הא לא בעי' בעוף באמת גם לכתחלה רק שחיטת רוב סימן א' ורוב סימן ב' וא"כ תו בשחטו מיעוט סימן הא' ושוהה בשחיטה זאת כדי שהי' הוי שפיר שהי' בין רוב סימן א' לב' לפי עניין הלכתחלה ולא נתקיים איפוא עניין הלכתחלה שהצריכו חכמים, ואף דאנו מחמירין להצריך שחיטת כל ב' הסימנים לכתחלה מ"מ א"א לחומרא דידן לעשות קולא לומר דהוי זה עניין הלכתחלה בעצם ודו"ק

מז) בסי' י"ט בש"ך סק"ג השיג על הס' ברכת אברהם והנה מה שהביא הס' הנ"ל ראי' לסברתו מברכת טבילה בזה וודאי צדקו דברי הש"ך דכיון דשם כל הברכה רק אח"כ א"כ הכי תיקנו ואין ראי' משם ושפיר יוכל להיות דבשאר מצוות שתיקנו לברך מתחלה אם לא בירך מתחלה לא יברך עוד ואולם הרי ראיית הס' הנ"ל בסגנון הנ"ל יש מגוף הדין שלפנינו ברמ"א כאן דבשוחט דבר דאיתיליד בו ריעותא יברך אח"כ והרי ברכת השחיטה ג"כ הוא עובר לעשייתן ועכ"ז אמרי' דבא"א לברך עובר כו' יברך אח"כ וא"כ הא שפיר יש ראי' מזה דבכל מקום נמי בדיעבד מברך אח"כ דאין מעלה לאי אפשר רק דמפאת הא"א הוי גם הלכתחלה כדיעבד אבל אם איתא דאין שייכות לברכה כלל אח"כ אפי' דיעבד א"כ גם בא"א מה בכך דא"א ולא הי' לו לברך כלל וכזה יש במרדכי ב"ק פ' בתרא בשם הראב"ן ע"ש דדיקדק דבדיעבד אם קיבלו עדים שלא בפני בע"ד מהני מדמקבלין במקום אונס כגון שהי' הוא חולה כו' עדים שלא בפני בע"ד לכתחלה ואונס לא עדיף מדיעבד ע"ש והיא דומה ממש להך דכאן, וע"ע כזה ברא"ש סוכה פ' לולב הגזול סי' י"ד מש"ש בשם הראב"ד דאיך יתכן זה להיות שבמקום הדחק יוצאין בו ומברכין עליו לכתחלה