אוצרות יוסף יורה דעה נב

בזה אבל עכ"פ יש לומר כן וכמובן] ולפי"ז ימצא דבהמת עכו"ם מסוכנת שנשחטה אפי' פירכסה מ"מ יהיו הבני מעיים אסורים לו דיש לחוש שמא נשמתה נטולה מקודם ולא אהני השחיטה לגבי ישראל ולא שייך מי איכא מידי ואף דהוא רק מיעוט במפרכסת שתהי' נשמתה נטולה מקודם מ"מ לגבי ב"נ הא לא אזלי' בתר רובא דאחרי רבים להטות לישראל נאמר ולא לבני נח כמ"ש האחרונים וא"ל דכיון דבישראל אזלי' בתר רובא תו הא שייך מי איכא מידי ז"א דמה שמותר לישראל מכח רוב לא שייך מי איכא מידי כיון דאין זה היתיר בעצם רק הוכחת ההיתיר ואילו האמת שנשמתה נטולה מקודם הא לא אהני השחיטה באמת גם לגבי ישראל ורק דלישראל הוי הרוב הוכחה דאין נשמתה נטולה וע"כ לגבי ב"נ דאין הרוב הוכחה הא תו לפי עניינו דחוששין דנשמתה נטולה הא אסורה גם לישראל ובעניין הוכחת הרוב עצמו מה דבעי' גבי ב"נ בירור טוב יותר ולא מהני בי' הוכחת רוב אף דמהני בישראל בזה לא שייך מא"מ דמא"מ שייך רק בעצמיות דברים דלא שייך שיהי' איסור בעצם לב"נ והוא היתיר לישראל ותדע דב"נ נהרג בעד אחד ומפי קרוב כי' ואילו בישראל בעי' בירור טוב יותר ב' עדים ורחוקים כו' וע"כ דבכל כמו זה לא שייך מי איכא מידי ורק בעצמיות הדברים הוא דשייך לא בהוכחותם וז"פ, ועוד נ' דמפאת עניין הרוב לא שייך מי איכא מידי כו' דהא סברת מהרש"ל הובא בש"ך סי' כ"ז סק"ב דבבהמת עכו"ם שנשחטה ע"י ישראל הבני מעיים אסורים לעכו"ם דכיון דהבעלים עכו"ם דלא נאמר לו היתיר שחיטה לא אמרי' מי איכא מידי כו' ולא מהני מה שהותר לישראל ע"ש ואולם סברת מהרש"ל הנ"ל באמת צ"ע דכיון דשחיטה מתרת בעצם לישראל וא"צ לדון על ההיתיר רק הוא היתיר מאיליו בעצם א"כ מה בכך דהבעלים עכו"ם סוף סוף הרי אין בני מעיים דבהמה זו אמ"ה לישראל ורק משום גזל עכו"ם הוא דאית בהו וכיון דלישראל אינם אמ"ה גם לעכו"ם אין ראוי שיוחשבו אמ"ה דמי איכא מידי כו' ורק לעניין מה שהותר לישראל משום רוב כיון דרוב נלמד רק מאחרי רבים ושם הוא רוב שדנין עליו דאחרי שרוב הדיינין והמיעוט מחולקין דנין כולם יחד לפסוק כהרוב משום אחרי רבים וע"כ בכל מקום נמי שייך רוב רק כשדנין על הדבר ומה"ט בלא נודע התערובות לא אמרי' ביטול ברוב ובירושלמי ערלה מסופק לומר דבעי' ידיעת בעלים דייקא והיינו משום דלאחר אין מה לדון דבלא"ה אסור לו משום גזל ואי דימכרו לו הבעלים או יתנו אז הוא דיהי' לדון ומשא"כ לעת עתה אין לאחר על מה לדון כמ"ש במ"א בארוכה וע"כ ה"נ בבהמת עכו"ם אין עדיין כלל עניין הרוב המתיר לישראל כיון דאין דנין כלל עתה לגבי ישראל ורוב אהני רק כשדנין עליו ולא דמי להיתיר גוף השחיטה דמתיר בעצם מאיליו וא"צ לדון על היתירו וע"כ גם בבהמת עכו"ם אף דאין דנין עדיין לגבי ישראל מ"מ שייך שפיר ג"כ מא"מ בעניין היתיר גוף השחיטה שמתיר הבני מעיים לישראל ואך במה שההיתיר רק מכח רוב בזה שפיר לא שייך מי איכא מידי דלישראל כו' כיון דאין דנין עדיין כלל לעניין ישראל וכ"ז שאין דנין אין עניין הרוב כלל ודו"ק היטיב מאוד ולפי"ז י"ל סברת הגאונים דכיון דבבהמת עכו"ם מסוכנת הדין דאם תשחט ותפרכס יהיו הבני מעיים אסורים לו מספק דשמא נשמתה נטולה כו' ואילו הי' בא לשאול אם מותר לו להניח לשוחטה ולאכול מבני מיעי' אם תפרכס היינו מורין לו לאיסור וא"כ הדין הזה שישנו בב"נ הנה כבר הוא הוראה לאיסור בעניין זה לחוש לנשמתה נטולה אפי' תפרכס אחר שחיטה [והוראה להיתיר להיפוך לגבי ישראל אין א דכ"ז שהבהמה של עכו"ם אין דנין כלל לגבי ישראל וכנ"ל] והוראה לאיסור הוי כמו