אוצרות יוסף יורה דעה נא

זה אין בו איסור אלא כל הרוצה להחמיר ע"ע כו' דו"ק וגם ל' להחמיר שייך רק כשמחמירים לחוש לאיסור ומשא"כ מה שפורשים מחמת מיאוס שהנפש קצה בו לא יפול עליו ל' חומרא רק פרישות ואם דהוזכר הך דמסוכנת בסי' קט"ז בין דברים האסורים משום סכנה ומיאוס מ"מ גם שם בהך דמסוכנת נ' הכוונה לחשש איסור מדכ' גם שם ל' מחמירים ע"ש בסעיף ז' ותדע דהרמ"א הביא שם ג"כ הך דבעל נפש לא יאכל מבהמה שהורה בה חכם מסברא ולא נמצא הדין בפירוש, ושם וודאי החומרא מחשש איסור דחוששין שמא טעה החכם בסברתו והיא אסורה ומ"ש המהרש"א בחידושי אגדות חולין פרק ב' דהטעם כיון דהחכם דן עלי' במחשבתו וכבר הי' לו צד מחשבה עלי' לאיסור לכן יחזקאל הי' אוכל חולין על טהרת הקודש דהמחשבה פוסלת ופוגמת בקדשים וע"כ יש בה פגם מה מפאת המחשבה ע"ש, הנה זה רק טעם דרושיי והפשיטות אינו כן רק דחשש שמא החכם טעה בסברתו וז"פ, ואולם ברש"י חולין ל"ז ב' ד"ה היינו רביתי' כ' דמה שלא אכל יחזקאל מסוכנת הוא משום דמאיסא וכ"ה ברש"י קידושין כ"א ב' ד"ה יפת תואר, ואולם מגוף דברי הגמ' אין ראי' וגם כוונת רש"י י"ל דמאיסא מפאת החשש דשמא נשמתה נטולה כו' והוא נבילה ומגוף דברי הגמ' קידושין שם אדרבה כדמות ראי' לזה מדנדמה למסוכנת הך דיפת תואר דהמיאוס ג"כ מפאת אותו הדבר עצמו שהי' ראוי להיות אסור היינו דהי' ראוי להיות איסור מפני שהיא ביאת כותית ואף דהותר מפני יצה"ר מ"מ היא מיאוס עכ"פ מפאת זה ודו"ק ועכ"פ ל' המחבר כאן דהוא מדברי הרמב"ם משמע כנ"ל ועכ"פ י"ל כן בסברת הגאונים דהית' סברתם דיחזקאל מחשש איסור הוא שפירש וע"כ דיש מיעוט כו' כנ"ל דאי כולם חיים א"כ הא אין חשש כלל וע"כ דיש מיעוט כו' וחשש יחזקאל למיעוט] והנה נ' דגם מסוכנת שאומרים בה דנטולה נשמתה קודם לכן מ"מ נטילת נשמה זה אינו מתיר לבני נח דאינו מיתה ממש ולב"נ אין מתיר רק מיתה ממש ואין לך מסוכנת יותר מנשחטה ומפרכסת אחר שחיטה דנקובת הוושט היא נבילה מחיים ועכ"ז אסורה לב"נ משום אמ"ה היכא דלא שייך מי איכא מידי כגון בטמאה ע' חולין קכ"א ב' נקוט להא דר' יוחנן בידך כו' וכך משמעות ל' נטולה נשמתה דגמ' דאינו מיתה רק נטילת נשמה ולא מהני בה תו שחיטה דלשחיטה בעי' נפש דזה עניין השחיטה בצואר לפי ששם הנפש וכדנקרא בית הבליעה נפש גבי נבלת עוף טהור ע' אתוון דאורייתא כלל א' וכן בספרא פ' אחרי עה"כ תענו את נפשותיכם עינוי שהוא בבית הנפש היינו דכוונת הכתוב אעינוי דאכילה ושתי' דהנאתם בגרון דהוא בית הנפש ע"ש והבאתי שם באתוון דאורייתא כבר ג"כ גמ' ברכות מ"ד ב' כל הקרוב לנפש משיב את הנפש כו' א"ל רבא לשמעי' כי מייתית לי אומצא דבישרא טרח ואייתי לי מהיכא דמיקרב לבי ברוך פי' הסמוך לצואר שברכו שם על השחיטה ע"ש ברש"י ונ' הכוונה ג"כ דלא אמר בהדיא מהיכא דמיקרב לצואר רק אמר לבי ברוך והיינו דבא להטעים דבריו דכיון דמברכין שם על השחיטה ומצות השחיטה שם זה מורה ששם הנפש וע"כ הבא לי מהקרוב לשם דקרוב לנפש משיב את הנפש ודו"ק וע"כ בהמה שנשמתה היינו נפשה נטולה מקודם כו' לא מהני בה תו שחיטה אבל יש בה איסור אמ"ה לב"נ עדיין שפיר דהויא לה רק כשמוטת הסימנים דאין לה שחיטה לפי שנשמטו סימני השחיטה והיא חי' ויש בה איסור אמ"ה שפיר וכך זו אין לה שחיטה הואיל ונשמתה היינו נפשה נטולה ולשחיטה בעי' נפש, וכן בפ' כלל גדול קרינן לשחיטה נטילת נשמה וזו שנשמתה כבר נטולה לא שייך בה תו שחיטה ודו"ק אבל מתה ממש שפיר אינה כי היכא דתישתרי לב"נ [ועדיין יל"ע