אוצרות יוסף יורה דעה נ

חסידות זה אסור גם מדינא להביא עצמו בידים לידי עביר' על מדת חסידות ודוגמתו בביטול איסור ברוב דמותר מעיקר הדין ועכ"ז הבינו חכמים דהוא רק היתיר בקושי ואסרו להביא עצמו לידי כך היינו לערב ולבטל לכתחלה וכן אם יש לו מתירין חייבו להמתין שלא לאכול ע"י ביטול וכך בכל מדת חסידות יש עכ"פ כיעור בדבר לעניין זה דאסור מדינא דרבנן להביא עצמו בידים לידי העביר' עליו ולפי"ז בהך דר' יוחנן בן זכאי בסוכה דהביאו לפניו כותבות כו' ואמר העלום לסוכה והוא ממדת חסידות כמבואר שם בגמ' וא"כ בכל אדם נמי אם כבר יושב בסוכה והביאו לפניו כותבת כו' יהי' אסור לו לצאת חוץ לסוכה וליטלה עמו ולאוכלה חוץ לסוכה דאף דבהיותו בחוץ לא יהי' חייב תו ליכנס לסוכה לאכול הכותבת רק ממדת חסידות מ"מ עתה שיושב בסוכה ויכול לאוכלה בסוכה ואם יוצא לאוכלה בחוץ הרי הוא מביא עצמו בידים לידי עביר' על מדת חסידות וזה אסור גם מדינא וכל כיוצא בזה, ועוי"ל בפשיטות דהאיסור כאן מדינא (דבדברי הגאונים אין מפורש דהוא רק מדת חסידות רק כתבו סתמא דאין ליקח מעכו"ם] דהגאונים כך קיבלו דהיו חכמים אוסרים הדבר ומה שלא אסרו הוא רק משום הפסד ממון וכהך דחולין מ"ט ב' דמשום התורה חסה על ממונם של ישראל מקלינן לפעמים בדבריהם ורק באיסור דאורייתא הוא דאמר שם רב ואיסורא דאורייתא ואת אמרת התורה חסה כו' וכזה הוא בכמה דוכתי דחששו להפסד ממון שלא לאסור מחמתו ופליגי בעלמא אי להפסד מועט נמי חששו או רק להפסד מרובה וע"כ גם כאן כך קיבלו הגאונים דהיו חכמים אוסרים ממש מדרבנן אי לאו משום הפסד ממון וע"כ בשל עכו"ם דליכא הפסד ממון אסור באמת מדרבנן ליקח וצ"ע בעבר ולקח אי אסור ולפי הנ"ל דהטעם משום דבשל עכו"ם ליכא הפסד ממון ואסור ליקח מדינא דרבנן הנה בעבר ולקח דעתה יש הפסד ממון ישראל יש לדמותו לכאורה להך דשבת קנ"ג א' בהך דמי שהחשיך בדרך נותן כיסו לעכו"ם דווקא כיסו אבל מציאה לא כו' בעי רבא מציאה הבאה לידו כיון דאתי לידי' ככיסי' דמי כו' ע"ש ונ' דאם לקח בשוגג שלא ידע שאסור ליקח וודאי דשרי אחר הלקיחה ואם ידע מן האיסור ועבר ולקח נ' דגם אח"כ אסור כהך דירושלמי יבמות פ' כיצד בהך דהנטען על השפחה ונשתחררה כו' ה"ז לא יכנוס ואם כנס אין מוציאין ואמר עלה בירושלמי התרו בו שלא יכנוס וכנס מוציאין וכך כאן ג"כ אם ידע מן האיסור ה"ל התראה דחבר א"צ התראה הואיל ויודע ואפי' למאי דקיי"ל דחבר צריך התראה היינו רק למיתה ולמלקות דשם ההתראה דבר עצמיי וכן בעוברת על דת דצריכה התראה להפסיד כתובתה ג"כ ההתראה דבר עצמיי דלא רצו להפסידה כתובה על העביר' לבד כ"ז שאין חצופה לעבור אחרי התראת ב"ד ומשא"כ כאן כיון דידע הוי גם הדיעבד כלכתחילה דהי' לו שלא ליקח כיון דידע דאסור ליקח ועמ"ש בזה בגליון הש"ס שלי ביבמות פ' כיצד שם בארוכה, ועוי"ל דכוונת הגאונים לאיסור מדינא די"ל דגם בפירכסה יש מיעוט דנשמתם נטולה מקודם והפירכוס רק כזנב הלטאה רק דברוב אינו כן רק הפירכוס מחמת חיות וסמכי' ארובא והיינו טעמא דגדולי החכמים כיחזקאל מחמירים על עצמם היינו דמחמירים לחוש למיעוט וכך נ' ל' המחבר ודבר זה אין בו איסור אלא כל הרוצה להחמיר על עצמו כו' והיינו דדבר זה אין בו האיסור אשר יש באינה מפרכסת דאמרי' דנשמתה נטולה מקודם לכן אלא כל הרוצה להחמיר על עצמו לחוש גם בזה לאיסור זה דשמא נשמתה נטולה כו' ה"ז משובח [כך נ' כוונת הלשון הזה ואילו הי' הכוונה רק למיאוס בעלמא דמסוכנת מאיסא א"כ הא אין לו שייכות אל האיסור המדובר ממנו כאן כלל ולא שייך ל' ודבר