אוצרות יוסף יורה דעה מט

היתירו וודאי ולא יאכל בסמיכה על ס"ס וז"פ מאוד

מא) בסי' ט"ז בט"ז סק"ג ולא מיעטו בגמ' אלא שלא נאסור אותו לעולם כו' ואינו מובן דהא בגמ' מקרא איירינן ואילו כאן האיסור רק דרבנן משום קנס ואפי' הי' הקנס לאסור אלעולם ג"כ אין קושי' מן הגמ', ואולי כוונתו בזה לטעמי' דס"ל ז"ל דדבר המפורש בתורה להיתיר אין כח לחכמים לאסור וע"כ ה"נ דמלא תאכל כל תועבה נפיק איסור או"ב לאכילה להדיוט וממילא ג"כ אסור לגבוה וא"כ מאי דנאסר לגבוה הוי זה גילוי בפירוש להתיר להדיוט דלגופי' לא צריך וא"כ הרי ממילא א"א גם לחכמים לאסור להדיוט ורק דמקרא אין ראי' רק כלפי איסור ל"ת כ"ת דאוסר אלעולם ובזה הוא דהותר ומשא"כ שלא להאסר גם לבו ביום אין ראי' ושפיר יכולים חכמים לאסור לבו ביום ודו"ק

מב) בט"ז שם סק"ט דלא זו דלא נקרא זריז כו', זה תמוה מן הגמ' עש"ה בחולין פ"ב א' וע' ש"ך ס"ק י"ד וצ"ל דמאי דאמר בגמ' דהוא זריז דלא עבד איסורא היינו דבעניין או"ב הוא כך דבעניין זה הוא זריז שקדם לשחוט שלא יבא לידי איסור זה אבל יש בו איסור באמת מצד אחר היינו מטעם גזל דגוזל זכותו של ראשון וכה"ג בתוס' ישינים שבת ג' א' דבבא דרישא פטור ומותר היינו דמותר משום שבת אף דיש איסור מצד אחר משום לפני עור והבאתי שם בגליון עוד כמה מקומות כזה וע"ע כזה תוס' פסחים כ"ט א' ד"ה בדין דכתבו ושמא י"ל אבל אתה נהנה משל גבוה שלא יהא איסור חמץ אבל איסור הקדש יש ע"ש

מג) בש"ך שם סק"כ הקשה על הב"ח דהא אסור למסור להם לשחוט אפי' להשליך לכלבים וי"ל דהטעם שם שמא יטעה ויאכל משחיטתם וע"כ כאן דשחיטת הראשונה מוכחת עליו דמחזיק להו במקלקלין דאל"כ הא מאכיל להו בידים איסור שחיטת או"ב וע"כ לא אתי למיכל משחיטתן עמ"ש בגליון מועד קטן ד' ב' אהך דזיבלו מוכיח עליו ועוד דאם יבא לאכול הא עכ"פ אסור באכילה בו ביום משום או"ב כמבואר בסעיף ג' ושישכח ב' הדברים דשחיטת חש"ו פסולה וששחט אמה היום ואסור הבן באכילה בו ביום להא לא חיישינן וא"כ כיון דהיום לא יאכל לכן לשמא יאכל למחר נמי לא חיישינן דאדהכי והכי מידכר דכיר ע' כזה שבת קמ"ט א' ועמש"ש בגליון

מד) במחבר סעי' יו"ד מותר לשחוט את המעוברת עובר ירך אמו הוא, לענ"ד אין צורך בזה לטעמא דעובר ירך אמו דאפי' אינו ירך אמו רק הוא בהמה לעצמו מ"מ נמי לא אסר קרא רק ב' מעשי שחיטות אחת באותו ואחת בבנו אבל להתיר שניהם ע"י מעשה שחיטה אחת לא אסר קרא דלא נאמר ואותו ואת בנו לא תתירו ע"י שחיטה ביום אחד רק לא תשחטו ביום אחד וקאי תיבת תשחטו אאותו ובנו דלא יעשה מעשה שחיטה באותו ומעשה שחיטה בבנו גם שניהם ביום אחד אבל להתיר או"ב ע"י מעשה שחיטה אחת לא אסר קרא

מה) בסי' י"ז בש"ך סק"ח דבבהמת עכו"ם אסור ממדת חסידות והוא מדברי הגאונים והוא חידוש איסור לכל ישראל ממדת חסידות ואינו מובן איך נוכל לחייב לבני אדם להיות חסידים ולאסור עליהם דבר שמותר מעיקר הדין וי"ל דנהי דמדת חסידות אינו עיקר הדין מ"מ להביא עצמו בידים לידי עביר' על מדת חסידות הוא איסור גם מדינא ולכן רק בבהמת ישראל מסוכנת הוא רק מדת חסידות לגדולי החכמים שלא לאכול הימנה אבל לכ"ע לא אסרו משום הפסד ממונו של זה ומשא"כ לקנות מסוכנת מעכו"ם לאכילה דאפשר לו לקנות בריאה ומביא עצמו בקנייתו בידים לעבור על מדת