אוצרות יוסף יורה דעה ה

מקרא זה מגלה דלא הי' כוונת הכתוב וזבחת על עכו"ם מעולם ואין עכו"ם בכלל וזבחת וא"כ עצם האיסור הרי הוא איסור אחר ממקום אחר היינו מפאת שהוא נבילה ואינו זבוח וע"כ שפיר שייך ל' זה וקרא לך ואכלת מזבחו מה שאסור לעשות: כן ממקום אחר ואף דגם האיסור ההוא נודע רק ע"י המקרא הזה מ"מ כיון דהאמת דהוא איסור אחר שפיר יתכן עכ"פ ל' זה ומשא"כ אילו בא הכתוב לאסור רק כאן איסור בפ"ע אכילת זבח עכו"ם וודאי לא הי' לו לכתוב בל' זה רק לומר האיסור שאסור לאכול ולא לכתוב וקרא לך ואכלת מזבחו (דמשמעותו) מה שאין ראוי לעשות כך לאכול מזבחו ואמאי אין ראוי הלא אין בו שום איסור ובזה המקרא הוא שבא הכתוב לאוסרו וא"כ הא יש לכתוב לומר האיסור תחלה ואח"כ לכתוב וקרא לך וגו' וע"כ דהאיסור מפאת ענין אחר לא שמקרא זה אוסרו וע"כ הכוונה דעכו"ם אינו בכלל. וזבחת ויש איסור באכילת זבחו ממילא ממקרא אחר מקרא דלא תאכל כל נבילה וע"כ שפיר יתכן ל' זה וקרא לך ואכלת מזבחו מה שהכתוב לא תאכל כל נבילה אוסרו ואי דמנ"ל דזביחת עכו"ם אינה זביחה והיא בכלל נבילה זה רק גילוי מילתא בעלמא ושפיר יתכן היות הגילוי הזה ממקרא זה דוקרא לך וגו' עצמו ודו"ק היטב

והנה מ"ש הט"ז דשחיטת גר תושב עכו"ם מותרת מה"ת יל"ע במשנה, ריש אלו דברים שחיטה שא"א לעשותה מע"ש דוחה כו' והא אכתי אפשר לעשותה ע"י גר תושב וא"ל דר"ע דשם לטעמי' דמרבה לערל כטמא ביבמות פ' הערל ואסור לעכו"ם ליכנס למקדש משום ערלות ואף דעכו"ם אינו מצווה ע"ז מ"מ הרי אנו מצווין ע"ז דאסור להכניס טומאה למקדש ואם ישנה שם יש חיוב לשלחה משם ז"א דהא' מצי קאי בחוץ ולשחוט בסכין ארוכה וי"ל דשחיטת קדשים בעי' לשמה: ועכו"ם אדעתא דנפשי' קעביד ואף דגם סתמא כשר מ"מ מבואר בס' גור ארי' למהר"ל מפראג ז"ל על מסכתות בעירובין פרק ג' דבעי' ראוי ללשמה, ואולם כאן הרי ראוי גם לחשב לשמה רק דאינו מחשב ועביד אדעתא דנפשי', וי"ל דבאמת דברים שבלב אינם דברים וענין המחשבה בקדשים רק מפאת דחזקת כשרות דכהן מעיד שחישב ולכן אילו הי' צריך להיות מחשבה להדיא הי' מועיל מחשבתו מפאת דאנן סהדי שחישב ולא הוי דברים שבלב ודו"ק וכיון: דהמחשבה מועלת אילו הי' צריך לכן תו א"צ כלל כיון דראוי לחשב לשמה וסתמא נמי לשמן כיון ומשא"כ עכו"ם דאין לו חזקת כשרות ונאמנות ואפי' יאמר שחישב אינו נאמן לכן תו המחשבה אינה מחשבה כלל דה"ל דברים שבלב כו' ודו"ק ואפי' יאמר בפיו בשעת שחיטה לשם חטאת וכדומה נמי לא מהני כיון דהאמת דהמחשבה מועלת וא"צ דיבור א"כ הרי מבוקש התורה המחשבה ואם אין המחשבה מועלת מה ענין לדיבור שיועיל [וגם אפי' אומר כן יש לחוש שרק אומר בפיו ולבו מחשב שלא לשמה] וע"כ תו אין ראוי למחשבה ולא מהני ועי"ל עפ"י ירושלמי תרומות פרק א' הלכה א' ויבמות פ' חרש דעכו"ם אין להם מחשבה ע"ש במפרשים וא"כ הא בעצם דאין לו מחשבה ואין ראוי ללשמה, ועי"ל דמצות שחיטה על הבעלים ושחיטת אחר מטעם שליחות וא"כ עכו"ם דליתי' בשליחות דאין שליחות לעכו"ם לכן אין לשחוט על ידו ואף: אם השחיטה כשירה מ"מ אין בה קיום מצוה לבעלי הקרבן וזה עצמו גילתה תורה דקיום המצוה דשחיטה דוחה שבת לא עבודת השחיטה וכשרותה דו"ק מאוד: יוד) בט"ז שם דגר תושב יצא מכלל העמים ע"ש, וא"כ כיון דאינו גם ישראלי א"כ ענין גר תושב דיצא מכלל עכו"ם ולכלל ישראל לא בא ומזה ראי' למ"ש במ"א דגר שמל ולא טבל יצא מכללי עכו"ם ולכלל ישראל לא בא דהא מבואר בר"ן ע"ז פ' ר' ישמעאל דגר שמל ולא טבל לא גרע מגר תושב ע"ש וא"כ גם גר שמל כו' הרי יצא כו':