אוצרות יוסף יורה דעה ד

העדות בזה, אין זה קושיא דהרי זה כהך דאיסור עצמו בע"א יוחזק דכך כאן ג"כ אף דבאה ידיעת העדים רק ע"י שווי' כו' מ"מ כיון דבשעתו אמרי' שווי' כו' והודאת בע"ד כמאה עדים והית' נאמנת בשעתה לכן ידיעתם מזה נעשה עדות ושוב א"א לדבר שהוחזק בעדות שיתבטל ע"י אמתלא ודו"ק ובאתי רק להעיר

ט) סי' ב' בט"ז סק"א, לפמ"ש הט"ז בפי' דברי הרמב"ם א"כ שחיטת עכו"ם איסור אחר מוקרא לך ואכלת מזבחו דאסור אכילה מזבחו אבל אין בו איסור נבילה ואינו מטמא וגם אין לו ללקות דהוא רק איסור עשה מוקרא לך וגם בספק אם שחט עכו"ם או ישראל ליכא חזקת איסור לתוס' דבהמה בחיי' בחזקת איסור עומדת היינו איסור אינו זבוח וכאן הרי הוא זבוח דשחיטתו שחיטה ורק שיש איסור אחר מוקרא לך כו', וכן יש נפקותא להחמיר לסברת הרמב"ם לענין מיעוט בתרא אם שחט ישראל רוב ושחט עכו"ם המיעוט בתרא דאם שחיטת עכו"ם שחיטה ואסור מקרא דואכלת מזבחו א"כ מיעוט בתרא נמי כשנשחט שם שחיטה עליו ואסור מקרא הנ"ל וה"ל כמו שהי' במ"ב וכמובן ומשא"כ אם הפסול מפאת דאינו בר זביחה והוי אינו נשחט א"כ מיעוט בתרא הא א"צ להיות נשחט וע' לקמן בש"ך סקכ"ז מש"ש בכוונת הדרישה ותי' דאין העכו"ם פוסל אלא כשעושה מעשה טריפה כו' והנה אם פסול עכו"ם רק מפאת דאין שחיטתו שחיטה הא אין התחלה להקושי' ולא הוצרך לקושי' ותירוץ ואין לחשוד את הדרישה שבא להקשות ק דמשום דאין שחיטת עכו"ם שחיטה יפסול אם שחט המיעוט בתרא ודימה אותו לשהי' ומה הדמיון דשם בשוחט המ"ב שם שחיטה עליו וה"ל שהי' באמצע השחיטה ומשא"כ כאן דהפסול רק משום שאינו שוחט וע"כ נ' כוונת הדרישה ג"כ בהכרח כן רק לסברת הרמב"ם דעכו"ם הוא בר זביחה וזביחתו אסור ממקרא אחר מואכלת מזבחו וע"כ כיון דזביחתו זביחה שפיר דמי לשהי' במ"ב דכאן נמי הא נזבח המ"ב עכו"ם דזביחתו זביחה ואוסר וג"כ ראוי שיאסר דו"ק מאוד וע"ז תי' דרק באותו אדם הוי מעשה אחת והוי גם המ"ב שחיטה ומשא"כ באדם אחר וכמש"ש להלן בזה בדברינו ע' להלן וא"כ ממילא הא גם בשהי' במ"ב אין ראוי לפסול אם שחט אחר המ"ב כיון דאינו מעשה אחת ואין שם שחיטה על המ"ב ולא הי' שהי' באמצע השחיטה וזה דלא כדברי הש"ך שם דכ' דאינו כן ואין חילוק בשהי' בזה ולהנ"ל אף דאין כוונת הדרישה אשהי' מ"מ מדבריו ממילא נשמע כן אף לשהי' דו"ק מאוד ועוד יש נפקותא להחמיר להרמב"ם באם שחטו עכו"ם וישראל דאם פסול עכו"ם מפאת שאינו שחיטה א"כ כאן דל שחיטת עכו"ם מהכא הא יש שחיטת הישראל ומשא"כ אם שחיטת עכו"ם שחיטה ואוסר מקרא דואכלת מזבחו א"כ שפיר כיון דהעכו"ם ג"כ שוחט הרי נאסר ע"י שחיטתו ע' בש"ך סק"ל ותבין, ואולם מהעתקת הש"ך בס"ק ב' דברי הרמב"ם דכ' להדיא דהוא נבילה ולוקה משמע דקרא דוקרא וגו' הוא גילוי אקרא דוזבחת דאין עכו"ם בכללו וקרא דוקרא לך ואכלת מזבחו מוציא עכו"ם מכלל זביחה ומגלה אקרא דוזבחת דאין עכו"ם בכלל וה"ל ע"י עכו"ם אינו זבוח ונ' דגם הט"ז מפרש כן מדחפש אחר נ"מ בין טעם הרמב"ם לטעם הרא"ש והרי יש נפקותי טובי כנ"ל ואולם באמת הדבר צ"ט דמנ"ל לומר מקרא דוקרא וגו' דמוציא עכו"ם מכלל זביחה הא קרא אחר רק ואכלת מזבחו וא"כ אין כאן משמעות רק שאין לאכול מזבחו והוא איסור גרידא לאכול מזבחו אבל מנ"ל דהמקרא מוציא מכלל זביחה, ואולי הטעם דאילו בא הכתוב לאסור אכילה מזבחו הי' ראוי להאמר זה בפירוש ואילו קרא דוקרא לך ואכלתו מזבחו הא משמעותו דהוא כבר איסור ממקום אחר האכילה מזבח עכו"ם והכתוב אומר שאם תבוא לידי כך לעשות איסור זה בקראו אותך ואכלת וגו' ודו"ק היטב ועל כן