אוצרות יוסף יורה דעה מח

ח' וע"כ דאצריך רחמנא הקדש מבורר בשעתו וא"כ ע"כ דליל ח' כבר יצא מספק נפל, ואולם לפי"ז מה הלימוד מהך דומיום השמיני וגו' הא ע"כ אין הטעם משום ספק נפל דהא בליל ח' יצא מכלל ספק ואפ"ה הוא עדיין מחוסר זמן ובשלמא מיודע דכלו לו חדשיו דצריך ג"כ להמתין עד ח' לא ק' דהתם הוא משום לא פלוג שלא רצתה תורה לחלק בולדות בין יודע שכלו כו' כמבואר ברמב"ן פר"א דמילה ומשא"כ לעניין ליל ח' דתמיד יצא כו' הא לא שייך לא פלוג וא"ל דהלימוד הוא דבח' על כרחך יצא כו' מדהותר להקריב ז"א דא"כ הא אין לימוד רק על יום ח' ואי דממה שהותר להקדיש בליל ח' דילמא הוא מטעם שיתברר למחר כו' ואף בתוך ח' אסר רחמנא להקדיש אף דיתברר כו' זהו מטעם מחוסר זמן דנתנה תורה זמן בפ"ע להקדש כל ז' וזמן בפ"ע להקרבה כל ז' וליל ח' דכי היכי דאמרת דטעם איסור ההקרבה דליל ח' אינו מפאת ספק נפל רק מפאת מחוסר זמן דכך נתנה לו התורה זמן א"כ הא יכול להיות טעם איסור ההקדש תוך ח' ג"כ כך וצ"ל כמ"ש תחלה דטעם איסור הקדש והקרבה תוך ח' משום ספק נפל וביודע שכלו לא פליג רחמנא וע"כ מהיתיר הקדש בליל ח' ידעי' דבליל ח' יצא כו' והא דלהקרבה אחשבי' קרא גם בליל ח' מחוסר זמן היינו משום דסוף סוף לא הגיע עדיין ראויות הקרבתו בפועל דא"א להקריבו משום פסול לילה ולכן נעשה ממילא גם מחוסר זמן להקרבה דא"א שיחול בליל ח' זמן ועניין הקרבתו רק יהי' בו פסול משום לילה דא"א להכח לבד לחול וכיון דפסול לילה מעכב ההקרבה בפועל לכן הכח לבד א"א לו לחול ורק אחרי שחל זמן ועניין הקרבתו ביום ח' דאז ראוי להקרבה בפועל מאז ואיליך חשוב גם בלילה ראוי להקרבה בכח אלא דפסול לילה מעכב הפועל וחשוב זמנו שפיר גם בלילה ומשא"כ שיהי' התחלת החלות מפאת הכח לבד זה א"א וע"כ שפיר כיון שא"א להקריב בפועל בליל ח' מפאת פסול לילה מיהת לכן אין חל עניין ההקרבה עדיין כלל והוי שפיר גם מחוסר זמן ודו"ק היטיב מאוד

מ) בנקה"כ על דברי הט"ז סק"ד כ' זה אינו דהא הכא אין המתיר בוודאי שיבוא וכה"ג לא הוי דשיל"מ כלל וכדלקמן סי' ק"ב סעי' ב' עכ"ל, ולק"מ דוודאי בבע"ח אסור שנתערב בב' בע"ח מותרים ויש להאיסור היתיר בעתיד חשוב דשיל"מ דחשוב דהמתיר עתיד לבא בוודאי דלא חיישי' לשמא ימות ורק בהך דסי' ק"ב דאיירי בביצת ספק טריפה שנתערבה דהמתירין מפאת דאפשר לשהות האם י"ב חודש ובזה הוא דאמרי' דאין המתיר עתיד לבא בוודאי דהא מספקינן שמא האם טריפה וא"א לה לחיות י"ב חודש ונמצא דאם תחי' י"א חודש ובחודש הי"ב תמות לחנם הצרכתו להמתין י"א חודש דלא הגיעו מתירין להביצה וזה שייך רק שם דהספק טריפות מספק עלינו אם יבא המתיר ולכן שפיר הביצה בטילה וניתרת באכילה דאף דהוא ביצת טריפה מ"מ הא בטילה וניתרת ואי דאפשר לו להמתין י"ב חודש וידע ההיתיר ויאכל שלא בסמיכה על ביטול [כמו שהסביר הצמח צדק אין לחייבו להמתין בשביל זה דהא אין וודאי שתחי' י"ב חודש דשמא היא טריפה ולא תחי' ובטילה הרי היא אף שהיא טריפה ולכן אין חייב להמתין ומותר לאכול מיד ומשא"כ כאן מה המספק עלינו לומר דלא יבא המתיר אי משום דמספקינן בי' בנפל ושמא הוא נפל ואין יכול לחיות ח' ימים הרי אם הוא נפל הרי אסור באכילה באמת ואיך יאכלנו ואם אינו נפל תו הרי המתיר עתיד לבא בוודאי וצריך להמתין וא"כ שפיר אסור לו לאוכלו עתה ממ"נ דאם הוא נפל הרי אסור באכילה ואי אינו נפל כמו שאומרת הס"ס א"כ אם אינו נפל תו הא יחי' ח' ימים דבבהמה גרידא לא חיישי' לשמא ימות וחייב להמתין איפוא לח' ימים כדי שידע