אוצרות יוסף יורה דעה מז

להו חלקי האב והאם כב' גופין והסימנים גופייהו הרי בם חלק אב וחלק אם ולא מצינו שתועיל שחיטה בגוף זה להתיר גוף אחר ולכן אין חלק אם ניתר ע"י השחיטה שבחלק אב דסימנין ואף דפרד בן סוס וחמור מותר בפרדה ולא אתרי' דאתו צד סוס ומשתמש בצד חמור היינו רק לעניין כלאים דב' הצדדים שוין דשתיהן היתיר מצד עצמן ומשא"כ כאן דחלק האב מותר וחלק האם אסור הויין שפיר כב' גופין וע' תוס' חולין נ"ח א' ד"ה מכאן דחילקו כזה לעניין זוז"ג ונודעים דברי רש"י מכות כ"ב א' דשור פסולי המוקדשין חשוב כלאים הואיל והיא קודש וחול והוי מכח זה כב' גופין ע"ש דאמר דהכתוב עשאו ב' גופים, ואף דולד בן פקוע הבא על בהמה מעליותא מותר לחרוש בי ואין בו משום כלאים מ"מ ה"מ לעניין כלאים דאין תלוי באיסור והיתיר רק בעצם הפרד הגופים [וצ"ל דאיסור והיתיר לא חשוב ריחוק כ"כ כקודש יחול דעושה ב' גופים] ומשא"כ שחיטה דבאה רק להתיר האיסור ודנין לעניין איסור והיתיר לכן לגבי איסור והיתיר חשיבי שפיר ב' גופין הואיל וזה איסור וזה היתיר וכ"ה סברת הר"ן בנדרים דטעמא דמב"מ בטיל לרבנן דהאיסור והיתיר משוי להו אינו מינו ואף דמותר לחרוש בולד בן פקועה הבא כו' ולא חשיב חורש בב' מינים והיינו ג"כ כנ"ל דשאני כלאים דאין דנין לאיסור והיתיר ומשא"כ בביטול דדנין לעניין ביטול האיסור בהיתיר להיות ניתר כמוהו לכן בעניין זה תו שפיר חילוק האיסור והיתיר חשוב כב' מינים נפרדים, וע' רש"י שבת ע"ד ב' ד"ה שטוף בעזים דכ' קרא קדריש טוו את העזים בגופן של עזים משמע עכ"ל וכך כאן דכתי' ושחט את בן הבקר בעי' שחיטה בגוף הנשחט ואף דכ' הט"ז בסי' ג' סק"א דמה דנלמד מבן הבקר אינו נוהג בחולין מ"מ ד"ז דצריך שתהי' השחיטה בגוף הנשחט הוא טפי מידי דגוף השחיטה ושפיר ראוי שינהוג גם בחולין ובאתי רק להעיר

לז) בסי' י"ד בש"ך סק"א השיג הב"ח דכ' דבעינן כל פדחת ולענ"ד הדין עם הב"ח דהא בגמ' הוזכר רק פדחת ואי דנימא מעצמינו רובו ככולי ז"א דהא במשנה חולין ס"ח א' הוזכר יציאת הראש אלא דיציאת פדחת חשוב יציאת הראש משום דהוא רוב הראש כמבואר בנדה כ"ח א' וע"כ אין לתת רוב לרוב ואפי' תימא דפדחת הוא רוב הראש רק מפאת האיכות היינו דהוא חלק היותר עיקריי בראש [וע' שבת נ"ד ב' דע"י חימום הפדחת מתחמם כל גוף הבהמה] מ"מ ג"כ אין לתת לו עוד רוב בכמות ואף דהם ב' דברים כמות ואיכות מ"מ רוב האיכות ג"כ אין לו כל חשיבות האיכות רק רובו וה"ל ג"כ רוב לרוב

לח) בט"ז שם סק"ג ע"ש ואין דבריו מובנים וסברא דמקום חתך מותר בהחזיר ואסור בלא החזיר מבואר ברש"י חולין ס"ח א' ד"ה לעולם ובר"ן שם ריש בהמה המקשה דמקום חתך הוא ממוצע ואינו לא פנים ולא חוץ וע"כ בלא החזיר אסור גם מקום חתך דהא אינו בבהמה כיון דאינו פנים ולא קרינן בי' בבהמה תאכלו ומשא"כ בהחזיר הרי כולו בבהמה אלא דמה שיצא לשדה היינו לחוץ נאסר כבר מקרא דובשר בשדה טריפה ואינו ניתר עוד כטריפה אבל מקום החתך דלא יצא לחוץ ולא קאי עלי' קרא דובשר בשדה שפיר שרי

לט) בט"ז סי' ט"ו סק"ג דפסול ליל ח' משום לילה ודבריו צ"ע מתוס' זבחים י"ב א' ד"ה לילה לקדושה דכתבו דהפסול משום מחוסר זמן וזה ק' באמת דהא ילפי' דהמתנת ח' מברר שאינו נפל מומיום השמיני והלאה ירצה וא"כ ניבעי נמי ליל ח' וצ"ל דכיון דלילה לקדושה ומקמי הכי לא ע"ש בזבחים ע"כ דבליל ח' כבר יצא מספק נפל דהא על נפל אין הקדש קרבן חל ואף דלמחר יתברר דהי' הקדש טוב מ"מ הא בתוך ח' לא מצי לאקדושי' ואע"ג דג"כ יתברר אחר