אוצרות יוסף יורה דעה מו

שזורי דנקט לישני' בזכר אפי' בן ה' שנים לכן אמר גם הוא ל' זכר בנו ובן בנו אבל באמת הכוונה אנקיבות ויש כזה ביבמות פ' א' אכל חלב מבן י"ב ועד בן י"ח כו' והכוונה אנקיבה עש"ה וכזה עוד במקומות רבות וכמש"ש בגליון ותדע דאילו הי' הכוונה אזכר ובאזל אבת פקועה דכוותי' א"כ הא הכי הול"ל וכן הי' ר"ש שזורי מתיר בבנו אם בא על בת פקועה כמותו ומדוע סתם ואמר סתמא דבנו מותר והרי אין מותר בסתם מכל מי שיוליד בן רק אם מוליד מבת פקועה כמותו ועל כרחך לומר כנ"ל דאיירי באמת בנקיבה ובנה מותר באמת מכל מי שתוליד בין מבן פקועה ובין מבהמה דעלמא וע"כ א הוצרך להזכיר ממי הולידה ולפי"ז אדרבה הי' נ' לכאורה ראי' לסברתנו מכאן וכמובן, ואולם ראי' ג"כ ליתא די"ל דהא דלא הזכיר ממי הולידה היינו משום דס"ל דאין חוששין לזרע האב ולכן אפי' הולידה מבהמה דעלמא נמי הא רק בתר דידה שדינן לי' ומותר כמותה ומשא"כ לדידן דקיי"ל דחוששין כו' וכמובן ואפי' לא הי' פשיטא לי' דאין חוששין מ"מ כיון דזה תלוי בפלוגתא דתנאי אי חוששין כו' לכן לא חש לפרש ולהאריך ממי הולידה דהי' צריך לומר וכן הי' מתיר בבנו מכל מי שהולידה למ"ד אין חוששין או שהולידה מבן פקועה למ"ד חוששין וכולי האי לא רצה להאריך וסמך שנבין זה מעצמינו דלעניין האב תלוי בפלוגתא דחוששין כו' אם צריך שיהי' האב ג"כ בן פקועה או לא ולכן אין ראי' מש"ס הנ"ל לסברתנו הנ"ל אבל גם קושי' הא ליתא וכמובן בפשיטות ושוב ראיתי בבעל המאור שם דכ' להדיא דהאי וכן הי' כו' מתיר בבנו ובן בנו הכוונה בבתו ובת בתו של בהמה פקועה והובא בגליון שם ע"ש

והנה הבנת הראשונים דסימני בן פקועה חשובי שחוטין ותמהנו ע"ז באות הקדום וע' ש"ך בסי' שלפנינו ס"ק י"ב שם שכ' שהסימן הב' שחוט ועומד הוא שאין שחיטה נוהגת בו כו' נתיישבתי די"ל באמת כן וכש"ך הנ"ל דההיתיר שא"צ שחיטה נחשב כשחיטה וכאילו נשחט דיש דוגמא לזה בשו"ת תשב"ץ ח"ג סי' ל"ח דטבל שהותר לחולה שיש בו סכנה כיון דיש לטבל היתיר ע"י הפרשה חשוב ההיתיר מטעם פ"נ כאילו הופרש תרומה ממנו עש"ה וע"ע כזה בכסף משנה פ"ז מבכורים ה"ח דהפטור מפאת שעשאו לחלק נחשב כהפרשת חלה עש"ה

וגוף הדבר מדוע בן פקוע הבא על בהמה מעליותא והוליד אין תקנה לולד י"ל עוד דחיבור הבהמה לסימנים להיות ניתר ע"י שחיטתם הוא רק מפאת שהבהמה צריכה להם להיות ניתרת על ידם לכן זהו העושה החיבור וע' ב"ק ע"ח ב' דכיון דצריך לאישתרויי בהדה בשחיטה חשיב גופה עש"ה הרי דהצריכות אליו להיות ניתר על ידו עושה חיבור] ומשא"כ בן פקועה דא"צ שחיטה כל משהו שבו לחודי' קאי ואין להם חיבור לסימנים וע"כ בבן פקועה דבא על בהמה דעלמא כו' חלק האב שבולד אין לו חיבור לסימנים ולכן תו חלק האב דהוא בכל משהו ומשהו מפסיק בין סימנים לחלק האם וגם חלק האם אין ניתר ע"י שחיטת הסימנים ודו"ק, ועיי"ל דכשנכנס הסכין בסימן ושוחטו הרי הוא נטמן בו והוי חלדה אלא דבשחיטה דעלמא כיון דהסימנים הם עצמם המידי דשחיטה אין זה חלדה והוי חלדה רק בהטמנה בשאר בשר זולת הסימן תחת הסימן וכדומה ומשא"כ בבן פקועה דא"צ שחיטה אין להסימנים תורה אחרת משאר הבשר שבו וה"ל הסימן כידי ורגלו ושאר בשרו וע"כ בן פקועה הבא על בהמה דעלמא כו' חלק האב שבסימנים ה"ל כשאר בשר ולכן הסכין הנכנס בסימן ה"ל חלדה בחלק האב שבו כאילו הוטמן בשאר בשר הבהמה ופסול משום חלדה ודו"ק היטיב מאוד, ועוי"ל דכיון דחלק האב שבולד מותר וחלק האם אסיר הויין