אוצרות יוסף יורה דעה מה

וע' תוס' חולין פ"ז א' ד"ה רואין והארכתי בזה במ"א ואכ"מ] ודו"ק היטיב כי יש מש"ס חולין הנ"ל ראי' ברורה לדברינו דהיתיר בן פקועה לא תלוי כלל בשחיטת אמו ואינו כלל מכח שחיטה ורק כל שהאם מותרת באכילה חדית קרא דבבהמה תאכלו ומותר לאוכלה עם כל מה שבה ואפי' עם העובר וגם בנשחטה אמו אין השחיטה היא הגורמת כלל והשחיטה רק גורמת בה בעצמה דע"י כך הותרה אבל העובר מותר הואיל והיא מותרת והיתירה הוא שמתיר העובר והואיל והותר העובר אין נאסר עוד גם בצאתו לאויר העולם וה"נ אם האם היתיר מפאת היותה בת פקועה ג"כ היתירה מתיר העובר וג"כ אין נאסר עוד כו' וז"פ מאוד בעינו [ואין לומר כוונת ש"ס חולין הנ"ל אם הועילה לו אמו כו' דהכוונה דכיון דאם ישחוט אמה בעתיד הרי יותר העובר הזה באכילה ולכן א"א שיוחשב עתה נבילה ויהי' בו עתה טומאת נבילות כיון דאפשר לו עוד להיותו היתיר ונשחט ע"י אמו דז"א דל' הק"ו דגמ' אין משמעותו כלל לסברא הנ"ל דהוא סברא גרידא ואינו הק"ו שהוזכר בגמ', ועוד דהא אמר התם בתר הכי דגם עובר שבבהמה טמאה שמת טהור מהיקישא דבהמה טמאה לטהורה מה טהורה עוברה טהור אף טמאה כו' ע"ש וא"כ בשלמא אם עובר שבטהורה טהור מפאת דיש לעובר דין האם וטהרה שלה שהיא חי' והיא טהורה מתפשט גם לעובר [דאמרי' כן מכח הק"ו דאם היתיר שלה מתפשט בו כ"ש טהרה לבד וכנ"ל] וע"כ מפאת ההיקיש אמרי' גם בבהמה טמאה כן דכיון דהאם חי' והיא טהורה מתפשט טהרה שלה גם בעובר ואין גם בעובר טומאת נבילות ומשא"כ אם מה שעובר שבמעי טהורה טהור הוא רק מפאת דיש לו עדיין שחיטה והיתיר אכילה בעתיד ע"י שחיטת אמו וא"כ עובר שבבהמה טמאה דאין לו שחיטה והיתיר אכילה ע"י אמו בעתיד הא שפיר ראוי שיטמא ולא מהני ההיקיש בזה ע' תוס' קידושין ד' ב' ד"ה מעיקרא דאף דהקישה הכתוב לאחרת מ"מ כיון דלא ידענו דאמה העברי' נקנית בכסף אלא מוהפדה דהואיל ויוצאה בכסף ניקנית בכסף ע"כ ממילא אין ללמוד מאמה העברי' לאשה שתתקדש בכסף כיון דאשה אין יוצאה בכסף עש"ה וא"כ ה"נ דוגמתו לא מהני היקיש דטמאה לטהורה לדון דכי היכא דעובר דטהורה טהור כו' כיון דעובר דטהורה גופי' לא נתבארה טהרתו בקרא וידענו טהרתו רק מסברא מפאת דיש לו שחיטה בעתיד וא"כ עובר דטמאה דאין לו שחיטה בעתיד שפיר ראוי שיטמא ודו"ק היטיב]

ואין להקשות על דברינו מהך דחולין ע"ד ב' במשנה ר"ש שזורי אומר אפי' בן ה' שנים וחורש בשדה שחיטת אמו מטהרתו ובגמ' שם ע"ה ב' אמר זעירי א"ר חנינא הלכה כר"ש שזורי וכן הי' ר"ש שזורי מתיר בבנו ובן בנו עד סוף כל הדורות כו' וא"כ הא כאן בבן פקועה זכר איירי דהתנן אפי' הי' בן ה' שנים וחורש כו' בל' זכר ואמר עלה דמתיר בבנו ועל כרחך הכוונה דאזיל אבת פקועה דכוותי' והוליד בן דאי אזל אבהמה דעלמא א"כ ממ"נ אי אין חוששין לזרע האב הרי הבן צריך שחיטה ואי חוששין כו' א"כ הבן אין לו תקנה וכדר' משרשיא ועכ"פ הא אין הבן ניתר בלא שחיטה וא"כ על כרחך הכוונה דאם בן פקועה זה אזל אבת פקועה דכוותי' והוליד בן גם הבן מותר וכן מה שהזכיר בן בנו הכוונה ג"כ דאם גם הבן [דהוא זכר דהא קרי לי' בן] אזל אבת פקועה דכוותי' כו' גם בן הבן מותר וא"כ כיון דבאזל אבת פקועה דכוותי' איירי א"כ ל"ל להזכיר הדבר בבן פקועה הא בת פקועה אפי' נתעברה מבהמה דעלמא ג"כ הרי הולד מותר וכדברינו הנ"ל, דז"א דאין זה קושיא כלל דכוונת ר' חנינא באמת על בת דבת הראשונה מותרת וכן בתה וכן בת בתה והא דנקט בנו ובן בנו היינו משום דקאי אדר"ש