אוצרות יוסף יורה דעה מד

זה העובר מותר באכילה בהיותו בתוכה דקרינן גם בו בבהמה תאכלו דהא האם מותרת באכילה כיון דהיא בת פקועה וכיון דהיא מותרת באכילה מותר לאוכלה עם כל הנמצא בה גם עם העובר מקרא דבבהמה תאכלו דלא הוזכר בקרא שחיטה כלל רק שמותר לאכול הבהמה עם מה שבה וא"כ מה לי אם היא מותרת מפאת שנשחטה היום או מותרת מאז מפאת שנשחטה אמה ואין שום חילוק בזה מפאת מה הוא היתיר הבהמה רק כל שהבהמה מותרת גם העובר שבתוכה מותר וכיון דהותר העובר כבר בהיותו במעי אמו לכן גם בהולדו וצאתו לאויר העולם אין נאסר דאין הלידה כו' אוסרים דבר שכבר הותר וה"ז ממש ככל בן פקוע דעלמא דהותר במעי אמו ע"י שנשחטה אמו והותרה לאכילה והי' הוא מותר להאכל עמה מקרא דבבהמה תאכלו ואין נאסר עוד גם אחרי הולדו וצאתו וכך גם עובר זה הי' מותר באכילה במעי אמו מפאת שגם אמו הית' מותרת והי' הוא מותר להאכל עמה מקרא דבבהמה תאכלו וגם אחרי צאתו לאויר העולם אין נאסר עוד, כנלענ"ד פשוט לולי שהט"ז והש"ך והב"ח ורש"ל הנ"ל כתבו בפשיטות דאין לולד תקנה גם בכה"ג ודנו רק באם שחט את הבת פקועה אם מועלת השחיטה להתיר העובר ולענ"ד בזה הדין עם הש"ך דלסברא דאין לולד תקנה אין להועיל כאן שחיטת האם דשחיטת האם לאו שחיטה היא כיון דהיא בת פקועה וגם לפני השחיטה הית' מותרת ואין השחיטה פועלת בה דבר והיא שחוטה מעולם ושחיטתה עתה לאו מילתא ואך בעיקרא דמילתא דכתבו דאין לולד תקנה ולא נחתו כלל לדון בזה לענ"ד אילו הי' הרשות נתונה הי' נלענ"ד פשוט כנ"ל דהולד מותר לגמרי אפי' נולד ככל ולד ולא נשחטה אמו כלל דהותר במעי אמו מכח היתיר שבה שהיא בת פקועה וקרינן בה בבהמה תאכלו וכנ"ל, ונ' עוד ראי' ברורה לזה דעניין היתיר בן פקועה איננו מוסב על עניין השחיטה לבד שהולד ניתר בשחיטת אמו וכדברי הש"ך דלא מרבינן מריבויא דבבהמה תאכלו אלא היכא שהולד ניתר בשחיטת אמו ונ' ראי' ברורה נגד זה מהך דחולין ע' ב' במשנה בהמה שמת עוברה בתוך מיעי' והושיט הרועה את ידו ונגע בו כו' טהור ובגמ' שם מ"ט כו' ק"ו אם הועילה אמו להתירו באכילה לא תועיל לו לטהורי' מידי נבילה ע"כ ואי איתא דכל עניין בן פקוע הוא רק לפרט השחיטה לומר דנחשב נשחט ע"י שחיטת אמו א"כ מאי ק"ו ומאי שייך לדון מזה שיהי' הולד טהור אם מת במעי אמו הואיל ואמו טהורה והרי כאן לא נשחטה אמו והרי גם לעניין אכילה אין אנו אומרים בכה"ג דלא נשחטה אמו דהולד מותר מפאת שאמו מותרת שהרי אתה אומר שבהיות האם היתיר מטעם אחר היינו מפאת היותה בת פקועה ולא נשחטה אין מועיל היתירה להתיר הולד וא"כ מדוע תועיל האם לטהורי' כו' וע"כ מכאן ראי' ברורה לסברתנו דאין היתיר בן פקועה מפאת עניין שחיטה כלל רק עניין הגזה"כ דבבהמה תאכלו היינו דיש לעובר שבבהמה דין הבהמה לאכילה דכל שהיא מותרת באכילה גם העובר מותר ואין חילוק בזה מפאת מה האם מותרת אם מפאת ששוחטין או מטעם אחר וע"כ שפיר אמרי' בזה ק"ו דאם נדון הולד כאם להיות ניתר גם באכילה ואם הוא מת דהי' ראוי מצד עצמו להיותו אסור וגם מטמא ועכ"ז אם האם מותרת [ואין חילוק מפאת מה אם נשחטה או היא חי' אלא שהיא בת פקועה] גם הוא טהור וגם מותר כ"ש שיהי' נדון כמותה לעניין טהרה בלבד והיינו דאף דהוא מת וראוי שיהי' בו טומאת נבילות מ"מ כיון דהאם חי' ואין בה טומאת נבילות לכן גם הוא כמותה ואין טומאה גם בו וז"פ [וגם י"ל עניין הק"ו דטהרה היא פעולה קלה יותר מהיתיר וכהך דחולין פ"ו ב' אם אמרו ספק טומאה לטהר יאמרו ספק איסור להתיר