אוצרות יוסף יורה דעה מג

פקועה והולידו דאין לולד תקנה וכ"כ רש"ל אבל אם נשחטה האם ונמצא הולד בתוכה מותר הולד דלא בא הולד לכלל שחיטת עצמו דהותר במעי אמו מכח בבהמה תאכלו ע"ש ובש"ך ס"ק י"ד כ' כן ג"כ בשם הב"ח והשיג ע"ז וז"ל אבל אם נמצא ולד בבת פקועה שנתעברה מבהמה דעלמא י"ל כיון שהבת פקועה זאת א"צ שחיטה אין הולד ניתר בשחיטת אמו וה"ל כילוד ויש לו סימן אחד מצד אביו והב' שהוא מצד אמו הרי הוא כשחוט ואין לו תקנה ולא מרבינן מריבויא דבבהמה תאכלו אלא היכא דניתר בשחיטת אמו אבל כאן שאין אמו צריך שחיטה ה"ל כלא נשחטה וה"ל הולד כילוד דאין לו תקנה עכ"ל והנה מ"ש הש"ך דכיון שאין אמו צריך שחיטה ה"ל כלא נשחטה צ"ל כוונתו דה"ל כלא נשחטה עתה היינו דהשחיטה ששחטו אותה בשעת היות העובר בתוכה אינו שחיטה כיון דאז כבר לא הית' צריכה שחיטה דהא היא שחוטה מכבר מהיותה היא במעי אמה כיון דהיא בת פקועה וע"כ השחיטה ששוחטין אותה עתה אינה שחיטה וה"ל כלא נשחטה אבל וודאי אין כוונת הש"ך דה"ל כלא נשחטה מעולם דהא סברת הש"ך דהיתיר בן פקועה היינו דנחשב כשחוט וכאילו סימניו שחוטין וכמ"ש בדבריו הנ"ל עצמם דסימן הב' שמצד אמו הרי הוא כשחוט וכן בס"ק י"ב כ' שהסימן הב' שחוט ועומד הוא כו' וכך הם דבריו בכל הסימן הזה דנחשב כשחוט וא"כ גם האם בת פקועה הזאת הרי היא שחוטה אלא דהיא שחוטה מאז ומה ששוחטין אותה עתה בהיות העובר בתוכה אינו שחיטה דהא היא שחוטה מכבר וע"כ אין לשחיטה זאת להתיר את העובר דהא אינו שחיטה כלל והנה בזה נ' וודאי דהדין עם הש"ך דגם סברת הט"ז בס"ק ט' הנ"ל דבן פקוע נחשב כשחוט עש"ה ובוודאי דאין שייך מעשה שחיטה במה שכבר שחוט וע"כ מה ששוחטין עתה את האם לאו מילתא היא כלל ואין לשחיטה זאת להתיר את העובר ואפי' לפי דברינו באות הקדום דכתבנו דסימני בן פקועה שפיר שייך בהו שחיטה להתיר חלק איסור הנמצא בו והך דבן פקוע הבא על בהמה מעליותא דאין לולד תקנה היינו מטעמא דאם נשחוט הולד להתיר חלק אם שבה יהי' היתיר הולד מפאת ב' שחיטות דחלק אב שבו היתירו משחיטת אם אביו וחלק אם שבו היתירו משחיטת עצמו ושחיטה אחת א"ר ולא ב' שחיטות א"כ לסברא זו נמי הא אין ראוי להועיל שחיטת האם בת פקועה כאן להתיר העובר שבה דהא יהי' ג"כ היתיר העובר מכח ב' שחיטות היינו חלק אב שבו משחיטת אמו וחלק אם שבו משחיטת אם אמו שבו הותרה אמו ודו"ק היטיב מאוד והנה כ"ז לסברת הט"ז וש"ך ורש"ל וב"ח הנ"ל ואולם באמת כשאני לעצמי הייתי אומר דאם האב בהמה דעלמא והאם בת פקועה והולידו אז אפי' לא נשחטה האם הבת פקועה כלל ונמצא בה הולד רק הולידה את הולד ככל שאר לידה ולא נשחטה כלל ג"כ הולד מותר דהא בקרא דבבהמה תאכלו לא הוזכר כלל שחיטה רק נאמר דכל בבהמה תאכלו והיינו דכל שהבהמה מותרת באכילה מותר לאוכלה עם כל הנמצא בה ואפי' חותך מן הטחול הי' מותר אי לאו מגזה"כ דאותה שלימה ולא חסירה] והא דבן פקוע ניתר רק בשחיטת אמו היינו משום דכ"ז שלא נשחטה האם הרי גם האם הית' אסורה ולא קרינן בה בבהמה תאכלו דהא האם גופי' לא הית' ראוי' לאכילה עדיין וע"כ רק משנשחטת האם וניתרת באכילה מאז הוא דקרינן בה בבהמה תאכלו דכשהיא מותרת מותר לאוכלה עם כל הנמצא בה והי' מותר לאוכלה גם עם העובר שבה וכיון דכבר הותר העובר באכילה לכן תו אין יציאתו לאויר העולם אוסרו דאין עניין ללידה ויציאה לאויר העולם לעשות איסור לאסור דבר שכבר הותר וע"כ גם באב בהמה דעלמא הבא על בת פקועה ונתעברה הימנו הנה ג"כ