אוצרות יוסף יורה דעה מב

להו בשר בעלמא ולא שייך בהו שחיטה וא"כ הרי עניין אבר היוצא ג"כ דשחיטה מועלת להתירו אילו הית' לו ורק שאין לו סימנים להשחט בהן דקרא דובשר בשדה טריפה קאי רק אשחיטת אמו הפרטיית דלא מהני לי' שחיטת האם להתירו אילו יחזור למעי האם אבל שחיטת עצמו הא מהני בי' להתירו אלא שאין שם מציאות שחיטת עצמו דאין שם סימנים עוד בולד שיהי' ניתר על ידם וא"כ הא הוי לי' ממש רק כבהמה שמוטת הסימנים דג"כ אין לה סימנים להשחט בהן ועכ"ז חלבה מותר ואולם לפי מה שכתבנו בעניינו בזה והוא פשוט מאוד בעיני דטעמא דלא מהני שחיטת עצמו להתיר אבר היוצא הוא ג"כ מקרא דובשר בשדה טריפה דכיון דהוקש לטריפה לכן כי היכא דטריפה לא מהני שחיטה להתיר איסור טריפה שבה כך אבר היוצא לא מהני גם שחיטת עצמו להתיר איסור אמ"ה שבו וא"כ הרי אין כח בשחיטה להתירו מדין התורה לא שרק חסר מציאות השחיטה ואדרבה לדברינו אין חסר המציאות דסימני האם באמת הי' ראוי להועיל השחיטה בהם להתיר אבר היוצא ואך דגזה"כ הוא מקרא דובשר בשדה טריפה דאין לו היתיר בשחיטה] וא"כ שפיר אין לו דמיון כלל לשמוטת הסימנים דשם רק חסר מציאות השחיטה אבל השחיטה מתרת בעצם אילו הי' אפשר לשוחטו ואין איסור אמ"ה שלו חמור משאר איסור אמ"ה דבהמה דעלמא ולכן שפיר ראוי לחלבו להיות מותר ומשא"כ איסור אמ"ה דאבר היוצא דאין שחיטה מתירתו והוא חומר בעצם האיסור דיש בו חומר דאין כח בשחיטה להתירו לכן שפיר חלבו אסור [ועל הרשב"א יש לתמוה באמת בזה דהוא ז"ל גופי' הוא מרא דהך דינא דשמוטת הסימנים חלבה מותר כמובא בשמו סי' כ"ד סעיף ט"ו ואילו הוא ז"ל גופי' פי' טעם איסור אבר היוצא מפאת דהסימנים כבישרא כו' ולא שייך בם שחיטה וא"כ הרי רק חסר לו מציאות השחיטה וא"כ מה בינו לבין שמוטת הסימנים ומדוע באבר היוצא בעי הש"ס לאסור חלבו ונשאר האיבעי' דלא איפשיטא ואילו בשמוטת הסימנים התיר הרשב"א חלבה, ואולם לפי דרכנו ודעתנו בזה בס"ד נ' באמת כדעת הרשב"א גבי שמוטת הסימנים דחלבה מותר כיון דאין שם חומר בעצם איסור אמ"ה שלה מבהמה דעלמא דמה שאין מציאות השחיטה זה אין עושה חומר בעצם האיסור ועכ"ז לא קשיא ע"ז מאבר היוצא דשם שאני דאין השחיטה מתירתו מדין התורה לא שאין שם המציאות ולכן גוף האיסור חמור בזה דאין כח בשחיטה להתירו וכנ"ל] ולפי"ז בבן פקוע הבא על בהמה מעליותא והוליד דמה שאין להולד תקנה הוא ג"כ רק מפאת דאין שם מציאות השחיטה אי לטעם התוס' מפאת דהסימנים כבר חציים שחוטים מפאת האב ואין שחיטה בחצי סימן ואי לטעמא דרש"י מפאת דסימן אחד שחוט ואם ישחוט הב' יהי' שהי' ואי מטעמא דידי דאם ישחטנו יהי' שם ב' שחיטות וג"כ לא יועיל להתיר דשחיטה אחת א"ר ולא ב' שחיטות ובכל פנים עכ"פ הרי אין בו דין התורה שלא יהי' כח בשחיטה להתירו ורק דאין שם מציאות שחיטה להתירו על ידה וע"כ שפיר ראוי לחלבו להיות מותר וכמובן כנלענ"ד בזה וע"ע בזה לקמן סי' כ"ד בט"ז ס"ק יו"ד וגם דבריו שם אינם מובנים ונ' דכוונתו ג"כ כהב"ח דאיסור יוצא הוא איסור עצמיי בפ"ע שאין לאיסור זה תקנה בשחיטה וכבר כתבתי דז"א דאבר היוצא אין לו איסור אחר כלל מלבד איסור אמ"ה והכתוב רק מגלה שאין שחיטה מועלת להתירו וע"ע בט"ז סי' י"ד סק"ו דהשיג ג"כ על פסק הב"ח הנ"ל דהתיר חלב של ולד בן פקוע הבא על הבהמה מעליותא ומכלל דברינו אלה הנה דבריו בזה שם ממילא מופרכים עש"ה ותבן והנלענ"ד כתבתי

לו) בט"ז שם סי' י"ג סק"ט וה"ה אם האב בהמה דעלמא והאם בת