אוצרות יוסף יורה דעה מא

בחלב יותר איסור מבשאר חלב דהוא חלב אמ"ה ושריא וא"כ מדוע יוסיף מה שלא הי' שעת הכושר ומלידה לא הית' ראוי' להשחט סוף סוף הרי אין בהחלב יותר רק שהוא חלב של אמ"ה וזה הרי התירה תורה, ועוד דא"כ שמוטת הסימנים נמי יומצא לפי"ז דאם יושמטו סימני עובר במעי אמו יהי' חלבו אסור בצאתו לאויר העולם (דהא לא הי' לו שעת הכושר כלל דהא שחיטת עובר במעי אמו לא הוי שחיטה כמבואר סי' י"ד סעיף ו' בהג"ה] וזה לא שמענו וא"ל דעובר הי' לו שעת הכושר במעי אמו להיות ניתר באכילה ע"י שחיטת אמו דא"כ בן פקוע הבא על בהמה דעלמא נמי והוליד נמי הרי הי' לולד היתיר במעי אמו ע"י שחיטת אמו כמ"ש הש"ך עצמו בס"ק י"ד (דסימן י"ג שלפנינו) וע"כ נלענ"ד עיקר כסברת הב"ח דהחלב מותר כמו בשמוטת הסימנים ואך דגוף הדבר צריך טעם באמת דמה בין שמוטת הסימנים לאבר היוצא דחלבו אסור והנה מ"ש הב"ח דאבר היוצא אסור משום טריפה וחלב טריפה אסור זה ג"כ צ"ע דאילו הי' קרא דובשר בשדה טריפה לאו ממש לאסור אבר היוצא משום טריפה א"כ מה האיבעי' כלל מהו לגמוע חלבו הא פשיטא וודאי דחלב טריפה אסור ומדוע לא בעי בחלב טריפה גופה דתישתרי ומאי קאמר ג"כ חלב דעלמא לאו כאמ"ה דמי ושרי האי נמי לא שנא ומאי ל"ש הא שנא ושנא דחלב דעלמא הוא רק אמ"ה וזה התיר' תורה ומשא"כ כאן דהוא חלב טריפה וע"כ מדברי הגמ' נ' ברור דגם אבר היוצא אין בו יותר מאיסור אמ"ה רק דאיסור אמ"ה שלו לית לי' תקנתא לאיסורי' בשחיטה ומפאת זה הוא דאיבעי' דיהי' חמור מאמ"ה דעלמא לאסור חלבו וכמפורש בדברי הגמ' וע"כ נ' דהש"ס הבין דקרא דובשר בשדה טריפה דקאי אאבר היוצא אין הכוונה להשים עליו איסור בפ"ע במקרא זה רק הכוונה לגלות על האיסור שבו עתה היינו איסור אמ"ה דאיסור הזה דומה לטריפה דמה טריפה אין לה היתיר בשחיטה כך איסור זה אין לו היתיר בשחיטה ואכתי אין אסור יותר רק משום אמ"ה רק דקרא גילה דאין היתיר לאיסור זה בשחיטה אבל איסור טריפה אין בו כלל, ואולם לעניין החילוק שבין חלבו לחלב שמוטת הסימנים נ' דהחילוק בפשיטות גמור דשמוטת הסימנים הא יש היתיר מדין התורה לאיסור אמ"ה שלו בשחיטה רק דאין לו סימנים להשחט בהן וחסר רק מציאות השחיטה אבל הרי אין זה נותן חומר בעצם האיסור אמ"ה מה שאין שם מציאות השחיטה דעצם האיסור רק כשאר איסורי אמ"ה דיש כח לשחיטה להתירו וכך איסור אמ"ה זה יש כח לשחיטה להתירו ורק שאין שם מציאות השחיטה ומשא"כ אבר היוצא דאדרבה יש לו סימנים היינו סימני הולד דהי' ראוי להיות לו שחיטת עצמו להיות ניתר האבר על ידו באמת ורק דחדית קרא בקרא דובשר בשדה טריפה דלא מהני שחיטה להתירו וא"כ הרי הוחמר עצם האיסור אמ"ה שלו מאמ"ה דעלמא דאמ"ה דעלמא יש כח בשחיטה להתירו ומשא"כ איסור אמ"ה דאבר זה חמור מיני' דאין כח בשחיטה להתירו ולכן שפיר אין ללמדו מאמ"ה דעלמא שיהי' חלבו מותר וזהו איבעי' דגמ' דמי אמרי' דכיון דאין בו אלא איסור אמ"ה כאמ"ה דעלמא חלבו מותר כמו בעלמא א"ד כיון דאיסור אמ"ה שלו חמור מדעלמא במה דלית לי' תקנתא בשחיטה היינו דאין כח בשחיטה להתירו [לא שאין לו מציאות השחיטה] לכן אין ללמדו מאמ"ה דעלמא להתיר חלבו והנה אין תימה על הב"ח שלא פי' דברי הגמ' כן דלא נחית ז"ל לזה דהא דלא מהני שחיטת עצמו לאבר היוצא הוא מפאת דקרא דובשר בשדה טריפה מגלה דלא מהני לי' שחיטה כטריפה רק נמשך וודאי אחר דברי הרשב"א דהביא הש"ך בסי' י"ד סקי"א הנ"ל דהטעם מפאת דסימני העובר דהוא מותר כבישרא בדיקולא דמיין והויין