אוצרות יוסף יורה דעה מ

חוץ למחיצה אדרבה זיל בתר דידי' דאינו במעי האם ואין האם מחיצת הולד כלל כמו שאר נולד דלא חשוב חוץ למחיצה לשלא תועיל לו שחיטת עצמו מקרא דובשר וגו' דכיון דאינו במעי האם ויצא לפני שחיטת האם אזדא לה מחיצה ונסתלקה ואינו חוץ למחיצה רק שנסתלקה המחיצה ואין שם מחיצה כלל וכך זה החצי שיצא קודם שחיטת האם לכן ג"כ לפי עניינו אין האם מחיצה כלל ואין הוא חוץ למחיצה רק דאין שם מחיצה כלל ולא קאי עלי' קרא דובשר בשדה כלל ושפיר מהני לי' שחיטת עצמו ורק ביצא מיעוט והרוב בפנים אז הוא דרוב חשוב ונידון כלליות הולד לפי הרוב וכיון דהרוב בפנים במעי האם הו"ל האם מחיצת הולד ולכן המיעוט היוצא ממילא חוץ למחיצת הולד וקאי עלי' קרא דובשר בשדה ולכן אין ניתר תו גם בשחיטת עצמו כיון דאיתקש לטריפה וטריפה אין לה היתיר בשחיטה ומשא"כ חצי שיצא אין כאן כלליות שיש לו מחיצה דמדוע יעשה החצי שבפנים כלליות יותר ממנו ולכן שפיר הוא אין לו מחיצה כלל לא שהוא חוץ למחיצה והפנים לעצמו שהוא במעי האם יש לו האם למחיצה וניתר בשחיטתה, כנלענ"ד נכון מאוד בס"ד ליישב דברי המחבר הנ"ל בהך דיצא חציו ברוב אבר

והנה אשוב לענייננו לעניין בן פקוע הבא על בהמה מעליותא והוליד דהולד אין לו תקנה ואכתוב דעתי בעזה"י לעניין החלב של הולד והנה הש"ך בסי' י"ד סקי"א הביא דעת הב"ח דהחלב מותרת דאף דאין לו תקנה בשחיטה מ"מ הא גם שמוטת הסימנים אין לה שחיטה וחלב שלה מותר והא דבבן פקועה ובו אבר יוצא הוא איבעי' בחולין ס"ט א' מהו לאסור חלבו מי אמרי' חלב דעלמא לאו כאמ"ה דמי ושרי האי נמי לא שנא א"ד התם אית לי' תקנתי' לאיסורי' בשחיטה הכא לית לי' תקנתא לאיסורי' בשחיטה ולא איפשיטא האיבעי' התם שאני דאבר היוצא אסור משום טריפה וחלב טריפה אסור עכ"ד הב"ח, והש"ך שם הרבה להשיג עליו ובעניי איני מבין כל השגותיו דמש"ש דלא דמי לשמוטה דשמוטה לאו טריפה היא משא"כ בבן פקוע הבא על בהמה מעליותא והוליד הולד טריפה משום דסימן אחד שלו הוי כשחוט עכ"ל תמהני פה קדוש יאמר דברים כאלו דאפי' לדברי רש"י ותוס' דסימן אחד שלו הוי כשחוט היינו רק לעניין דינא דכיון דחלק האב כבר מותר ולא שייך בי' היתיר שחיטה לכן הוי כשחוט לעניין היתיר שחיטה ואין בו עוד לשחיטה אלא סימן אחד ולא מהני בי' שחיטה דהוי שהי' בין סימן לסימן וכ"ז רק לדין השחיטה אבל וודאי הרי אין כאן טריפות ואין ולד זה טריפה רק בריא אולם ככל ולדות רק דאין לו סימנים להשחט בהן דסימן אחד כבר נחשב שחוט לעניין היתיר שחיטה וסימן הב' אם ישחטנו יהי' נחשב שהי' וג"כ לא תועיל השחיטה וא"כ ה"ז רק כשמוטת הסימנים דאין לה סימנים להשחט בהן, וכ' עוד הש"ך שם ע"ז וז"ל והגע עצמך אם שחט סימן אחד ואח"כ הניחה אם חלבה מותר דנימא שיגמור אח"כ השחיטה והאי נמי דכוותה היא עכ"ל וגם דברים אלו נפלאים מהבין כנ"ל דשם בשחיטת סימן אחד הוא טריפה ממש רק דכשגומר השחיטה אגמ"ל דגם סימן א' מהתחלת שחיטה וכ"ז שאין גומר הרי היא טריפה לפניך וחלב טריפה אסורה אבל כאן הא אין כאן טריפות כלל, וכ' עוד וז"ל ועוד דבשמוטה הית' לה שעת הכושר משא"כ הכא דמיום שנולד אין לו תקנה וחילוק זה מבואר בדרישה עכ"ל וגם סברת חילוק זה איני מבין דמה בכך דלא הי' לו שטת הכושר הא כל עיקר הטעם בשמוטה רק דאין בחלב של בהמה זו יותר איסור מבחלב שאר בהמה דהוא חלב של אמ"ה וכך גם חלב שמוטת הסימנים הרי אין בה יותר מזה ומה בכך שלא תשחט לעולם אבל לע"ע הרי אין