אוצרות יוסף יורה דעה לט

אומר על עצמו שאינו בכור מפאת שלא נולד א"כ כיון דאין כאן לידה ממילא כולו אינו בכור דרק לידת הבכור הוא העושאו בכור ונותן לו קדושת בכורה ולכן הוא אומר על כולו יחד דאינו בכור וכן המחצה שיצא בא לעשות ככה כל הולד כולו יחד בכור וה"ז ג"כ שמחולקין על הזולת כיון דהם רק חצאין ולכן ג"כ אין כח למחצה דרוב לחדש כו' כנ"ל ונשאר כדמעיקרא במעי האם דכולו חולין וכן לעניין פטירת האם מן הבכורה וכמובן ומשא"כ בב' חצאי ציבור בפסח דהמחצה טהורים בא לתת ב' דינים מחולקים היינו דין בפ"ע לעצמו ודין בפ"ע למחצה הטמאים דעל עצמו אומר דהוא רוב ויעשו בטהרה ועל הטמאים אומר דהם מיעוט ויודחו לשני וכן מחצה הטמאים בא לומר דין בפ"ע על עצמו דיעשו בטומאה ודין בפ"ע על הטהורים דמותרים לעשות בטומאה [דהא אין חייבים לטמא עצמם ולהיות כטמאים רק דאם חשובים מיעוט אין צריכים להיות נזהרים לעשות בטהרה] וע"כ בכה"ג שפיר רק מה שהחצאין אומרים על הזולת הוא דאין להם כח ומשא"כ מה שאומרים על עצמם שפיר יש להם כח וחשוב שפיר כל מחצה רוב לעניין דין של עצמו עכ"פ ונשאר לו דין של עצמו ולכן שפיר הטהורים מחויבין לעשות לעצמן בטהרה דווקא והטמאים ג"כ יעשו בטומאה דו"ק מאוד וה"נ לענייננו דמחצה דפנים אומר על עצמו דין בפ"ע דיש לו שחיטת אמו ועל החיצון הוא אומר דין אחר דחשוב יוצא ממחיצה וקאי עלי' קרא דובשר וגו' וכן החיצון אומר על עצמו דהוא נולד ויש לו שחיטת עצמו ועל הפנימיי אומר דין בפ"ע דאין לו שחיטת אמו דדין הזה איננו בחיצון מפאת היות החיצון רוב והוא נולד דאפי' אין החיצון רוב נמי הא אין לו שחיטת אמו דאפי' מיעוט שיצא אין לו או שחיטת אמו כיון דאינו בבהמה ונמצא דעניין הרוב דחיצון אומר דין בפ"ע על הפנימיי דלא מהני לי' שחיטת אמו מה שאין אומר הדין הזה על עצמו כלל [דבו בעצמו אין תלוי בעניין הרוב כלל] ועל עצמו אומר עניין הרוב דהוא נולד ומהני לי' שחיטת עצמו וזה אומר רק על עצמו לבד ולא טל הפנימיי דלגבי פנימיי אפי' אין החיצון רוב מהני לי' ג"כ שחיטת עצמו דהא ד' סימנים אכשר בי' רחמנא אלא דאין הפנימיי צריך לזה דכבר הותר ע"י שחיטת אמו אבל הרי יש לו שחיטת עצמו אילו הי' צריך ונמצא איפוא דכל חצי אומר א בפ"ע על עצמו ודין בפ"ע על החצי האחר ולכן שפיר כיון דהם ב' דינים חלוקים לכן על הזולת אין להם כח ומשא"כ מה שאומרים על עצמם יש להם כח ושפיר נשאר לפנימיי דין שלו שאומר על עצמו דמהני לי' שחיטת אמו ועל החיצון דין שלו שאומר על עצמו דהוא נולד ומהני לי' שחיטת עצמו ודו"ק היטיב מאוד ויש לדון עוד בזה בכמה גווני אלא שאין להאריך דהעיקר נ' בזה כמ"ש למעלה דאין תלוי כלל כאן בעניין שמות לידה ויציאה [דבשם לידה שפיר י"ל דאין לחלק להיות חציו נולד וחציו לא ולכן לעניין בכור דתלוי בלידה שפיר אין לחלק כן לומר דחציו שבחוץ נולד והוא בכור כו' רק כיון דאין לחלק בלידה לכן ממילא אין מתחדש עניין הלידה כיון דעד עתה לא נולד ואין כח בחצי שיצא לחדש עניין הלידה לומר שנולד כולו דמאי חזית דאזלת בתר חצי שיצא זיל בתר חצי שבפנים ולא נולד ולחלק הא א"א ולכן כולו לא נולד ממילא דנשאר כדמעיקרא ולכן שפיר אינו בכור כלל אף מה שיצא] ומשא"כ כאן לעניין שחיטה אין תלוי כלל בשם לידה רק בשם חוץ למחיצה דאפי' נולד כל שהוא חוץ למחיצה ה"ל בשר בשדה ואסור ואפי' יצא כל שאינו חוץ למחיצה ניתר ע"י שחיטת עצמו וע"כ לעניין מחיצה שפיר כל אחד כדינו דהחצי שבפנים האם מחיצתו וניתר בשחיטתה והחצי שבחוץ ג"כ אינו חוץ למחיצה דמנא לך לומר דחצי הפנימיי עדיף מיני' לעשות האם מחיצת הולד והוא