אוצרות יוסף יורה דעה ג

שפיר תיקנו ברכה גם על האיסור כיון דאז יש לקבוע לברכה זמן ומקום היינו בשעה שעושה המעשה ההוא לסילוק האיסור וא"ל דא"כ חלב נמי האיכא ניקור ז"א דניקור לא נתנה תורה מעשה זאת והתורה רק אסרה החלב וע"ז לא שייך ברכה דא"כ נברך תמיד וכנ"ל ומה שהאדם מנקר ומפריש החלב מעצמו לשלא יאכלנו לא שייך לקבוע הברכה במעשה ההוא יותר מבזמן אחר כיון דאין זו מעשה תוריית רק עשי' בעלמא מעצמו שמפריש החלב האסור וגוף מה שנתנה תורה הוא איסור לבד שלא לאכול חלב וא"כ בזה לא שייך להצריך ברכה ע"ז דא"כ נברך תמיד או בכל שעת אכילה על מה שאין אוכלין חלב וכדומה ומשא"כ שחיטה שנתנה תורה מעשה שחיטה במשפטי' שהי' דרסה כו' שעי"ז אין הבהמה נבילה שפיר שייך לקבוע הברכה על איסור אינו זבוח בשעת עשיית המעשה התוריית של הזביחה דו"ק מאוד וכן בברכת אירוסין דכל פרישות מכיעור בעניני ביאה הכל גדר עריות וכמ"ש רש"י על קדושים תהיו פרושים תהיו מן העריות ומן העביר' והיינו דכל קדושה פרישות מכיעור בענין זה הוא גדר עריות וע"כ איסור הדרבנן שלא לבעול בלי קדושין ג"כ גדר עריות וענין הקדושין הוא מעשה תוריי לקדש באופן זה בכסף כו' ובפני עדים וכדומה משפטי הקידושין וע"כ שפיר שייך לקבוע ברכה אאיסור עריות בשעת עשיית מעשה התוריית המסלקת ענין הערוה היינו כיעור המביא לידי ערוה דו"ק היטב

ז) שם בש"ך ס"ק ל"ח כיון דהקהל פסלו שחיטת הכלי אינו מובן לענ"ד דקהל אין יכולים לפסול את הכשר ויוכל זה להיות רק בתורת נדר שלא לאכול משחיטת אחר וא"כ חל רק על הנודרים אבל הוא מותר לו לשחוט ואחר שאינו מן הנודרים מותר לו לאכול משחיטתו ואם הוא בתורת תקנת הקהל יכולים הרוב להסיע גם על המועטים ואסורים כל הקהל לאכול משחיטת אחר אבל מי שאינו מאותו הקהל מדוע יאסר ואילו ל' המחבר ששחיטתו אסורה דמשמעותו שאסורה לכל העולם א"כ זה הא לא שייך רק בחרם מפאת שנעשה חשוד לאותו דבר ואינו נאמן ששחט כהוגן ונ' הכוונה דגם בתקנת הקהל אסור לו לשחוט ולעבור על תקנת הקהל ולכן מפאת העביר' על תקנת הקהל ה"ל ג"כ חשוד לאותו דבר

ח) שם בט"ז ס"ק כ"ב, נלענ"ד בגוף קושית הרמב"ן דמדוע בהוחזקה נדה כו' לא מהני אמתלא ואילו באמרה לבעלה טמאה אני מהני אמתלא דבהוחזקה בפני שכנותי' יש להשכנות תורת עדים דהיא נדה דאף דנשים פסולות לעדות מ"מ במידי דשייכי רק נשים גם נשים כשרות כמו חי' על הבכור ע' קידושין ע"ד א' [ומ"ש בגליון שם בארוכה בזה סברת כמה ראשונים דהוא דאורייתא עש"ה] והרי אין דרך לאשה להחזיק עצמה נדה בפני אנשים רק בפני נשים ולכן גם השכנות כשרות לעדות זה ולכן בשעה שהוחזקה נדה בפני שכנותי' הרי השכנות מעידות שהיא נדה ולכן נגד עדות לא מהני אמתלא ומשא"כ באמרה לבעלה טמאה אני דאין להבעל תורת עד כיון דהוא בעל דבר ולכן אין כאן רק תורת שווי' אנפשה חד"א ולכן גבי שווי' אנפשי' חד"א מהני אמתלא ואין להקשות מזה אהוחזקה נדה כו' דאין לדון ממה שמצינו שמועיל אמתלא גבי שווי' אנפשי' כו' שיועיל זה לבטל עדות דו"ק מאוד ולפי"ז אם אמרה לשכנותי' שהיא טמאה ג"כ לא מהני אמתלא וכך נ' דהא לא אמרו בש"ס הוחזקה נדה ע"י לבישת בגדי נדות רק סתם הוחזקה כו' וא"כ ה"ה בהוחזקה ע"י אמיר' ולפי"ז בטבח שעשה סימן כו' אפי' לא עשה סימן רק אמר לבד בפני אחרים שהוא טריפה דיש להאחרים תורת עדים ג"כ לא מהני אמתלא ואף דעדות השכנות והאחרים ג"כ רק עפ"י דברי' ודבריו וא"כ ה"ז ג"כ עדות רק על שווי' אנפשה חד"א והא בהשווי' כו' גופי' מהני אמתלא וא"כ מה יוסיף