אוצרות יוסף יורה דעה לח

לא אהני תורת המחצה לחדש השחיטה וכנ"ל בדברינו בזה וע"כ גם לענייננו נמי דאין כאן תרתי דסתרי דא"צ לומר דהפנים הוא רוב והחיצון הוא רוב רק דכל אחד אינו מיעוט ואין הפנים מיעוט להיות נכרע ע"י החיצון להחשב נולד שלא יועיל לו שחיטת אמו וגם אין החיצון מיעוט להיות נכרע ע"י הפנים להחשב לא נולד או להחשב האם מחיצה והוא חוץ למחיצה וכנ"ל וע"כ זה שפיר הא יוכל להיות דזה אינו מיעוט וזה אינו מיעוט היינו דהוא כ"א חצי ואין שום אחד מהם מיעוט והוא כמו בהך דפסח וכנ"ל [ויש כאן עוד הבנה בזה דהא דלא אמרי' מחצה כרוב היינו רק דאין בכח רוב דמחצה לחדש דבר שלא הי' מקודם כגון בשחיטה דהבהמה מעיקרא אינה שחוטה ואין בכח הרוב דמחצה לחדש לומר דיש שם שחיטה וכן בבכור אין בכח הרוב דמחצה שיצא לומר דהוא בכור רק נשאר כמעיקרא שהי' חולין במעי אמו וכן לעניין האם דעד עתה לא נפטרה מן הבכורה אין בכח הרוב דמחצה לחדש שנפטרה ומשא"כ לענייננו דהחצי שיצא הא בכל אופן נתחדש לו דין חדש בצאתו ואנו מסופקין רק מה נתחדש לו אם נתחדש לו שם יוצא חוץ למחיצה וקאי עלי' קרא דובשר בשדה כו' ולא תיהני לי' גם שחיטת עצמו או נתחדש לו שם נולד כשאר ולד הנולד כולו ואבר רק שחיטת אמו אבל מועלת לו שחיטת עצמו וא"כ לעניין זה תו שפיר מדוע תיזיל בתר רוב דמחצה דפנים לומר דזה שיצא הוא מיעוט ונתחדש לו שם יוצא חוץ למחיצה וקאי עלי' קרא דובשר וגו' אדרבה זיל בתר רוב דגופי' ואמור שהוא הרוב ונתחדש לו שם נולד ככל שאר ולד שיצא רובו ומהני לי' שפיר שחיטת עצמו ודו"ק היטיב וכך יש לפרש גם כוונת הגמ' חולין הנ"ל לעניין פסח דבשלמא אילו הי' נאמר במקרא דציבור יעשו בטומאה א"כ הרי זה חידוש התורה וע"כ אין כח ברוב דמחצה לחדש זה שיעשו בטומאה ומשא"כ עתה שנאמר איש איש וגו' והוי החידוש מה שאיש לא ועשה בראשון רק יודחה לשני הא מה שציבור עושין בראשון בטומאה זה אינו חידוש כלל רק עיקר דין הפסח דאדרבה הא הוצרך הכתוב לחדש דאיש יודחה וע"כ נהפוך הוא דאין כח ברוב דמחצה טהורין לחדש חידוש זה שיודחו הטמאים רק אדרבה זיל בתר רוב דמחצה טמאים ויש להם לעשות בטומאה דכיון דהב' רובי מחולקים אין להיות דבר החידוש רק יש להיות מה שאינו החידוש כי היכי דאמרי' לעניין שחיטה כו' וכל הני דראוי להשאר הדבר כמעיקרא ולא יתחדש דבר וכך כאן מעין זה ראוי להיות מה שהוא עיקר דין הפסח לא מה שהוא חידוש התורה בו ודו"ק היטיב ועפי"ז יובן לישנא דרב דאמר גבי פסח מחצה מ"מ כרוב דלפירש"י הנ"ל הא אין הטעם מפאת דהם כרוב רק מפאת דאינם מיעוט ואך לפירושינו הנ"ל הטעם שפיר מפאת שחשובים רוב רק דרוב דידהו עדיף מרוב דטהורים כיון דהרוב דטהורים בא לחדש ודו"ק היטיב

ועוד יש כאן הבנה אחרת דהא דלא אמרי' דמחצה כרוב היינו רק כשב' החצאין מחולקין בדבר הזולת כגון בשחיטה דמחצה השחוט בא לומר דכל הסימן שחוט ומחצה הבלתי שחוט בא לומר דכל הסימן בלתי שחוט דכיון דאומר על עצמו דהוא בלתי שחוט ממילא כולו בלתי שחוט דחצי שחוט הוא נקב בעלמא ואינו שחיטה] וע"כ כיון דמחולקין שניהם על כל הסימן ואילו הם רק חצאיו ה"ז שמחולקין על הזולת דהכלל הוא דבר אחר מן החצאין דהם רק חלקי הכלל ולכן אין בכח הרוב דמחצה לחדש דבר בזולת לעשות הסימן שחוט רק נשאר אינו שחוט כדמעיקרא וכן בבכור הרי ב' החצאין מחולקין בכל הולד דהמחצה שבפנים אינו אומר על עצמו בפ"ע דהוא אינו בכור ועל החצי שיצא בפ"ע דאינו בכור דלא מצינו בבכור חילוק חצאין שיהי' חציו בכור וחציו אינו בכור ומאותו הטעם שהוא