אוצרות יוסף יורה דעה לז

וא"כ לפי עניין זה החצי הרי אין האם מחיצת הולד כלל ומדוע תאמר מפאת החצי שבפנים דהאם הוא מחיצת הולד וזה החצי שבחוץ הוא חוץ למחיצה אדרבה אמור להיפוך מצד החצי שבחוץ ואינו במעי האם דאין האם מחיצת הולד כלל וגם החצי שבפנים רק מונח בה כמונח בקופסא בעלמא אבל אינה מחיצתו ואין לו התייחסות לה ואין לו להיות ניתר בשחיטתה באמת ואך דכיון דהן חצאין שוין אין לזה להכריע את זה ולא זה את זה וע"כ החצי שבפנים שבמעי האם הוא מצד עצמו האם מחיצתו כיון דהוא במיעי' וה"ל אבר שלה וניתר בשחיטתה והחצי שבחוץ שאינו במיעי' הוא מצד עצמו אין שם מחיצת אם כלל ואינו חוץ למחיצה רק דאין שם מחיצה כלל ושפיר אף שהוא רק יצא לא נולד מ"מ ג"כ לא קאי עלי' קרא מובשר בשדה דאין זה החצי שיצא בשדה חוץ למחיצה רק דלגבי דידי' אין האם מחיצה כלל וכמו בכל שאר ולד שיצא כולו דאינו נחשב חוץ למחיצה רק דאין שם מחיצה דנתבטלה המחיצה בצאת הולד ולא חשוב מה שיצא שהוא הווה חוץ למחיצה ולא קאי עלי' קרא דובשר בשדה וגו' וכך כאן בחצי זה ורק במיעוט ולד בחוץ והרוב בפנים אז כיון דרוב חשוב ככל הדבר בכל מקום לכן נידון כלליות הולד לפי הרוב וכיון דהרוב בפנים נחשבת האם מחיצת הולד וממילא כיון דיש לולד מחיצה לכן המיעוט שאינו בפנים הרי הוא ממילא חוץ למחיצת הולד וקאי עלי' קרא דובשר בשדה ומשא"כ בחצי שאינו בפנים מדוע יעשה החצי שבפנים מחיצה לשיוחשב זה חוץ למחיצה הרי הוא חצי כמוהו ואדרבה אמור להיפוך כו' ולכן נשאר שפיר כל חצי כפי עניינו בעצמו דהחצי שבפנים האם מחיצתו וניתר בשחיטתה והחצי שבחוץ אינו חוץ למחיצה כלל דלפי עניינו אין האם מחיצה כלל לשיוחשב הוא חוץ למחיצה ולא קאי עלי' כלל קרא דובשר בשדה כיון דאינו חוץ למחיצה כלל ולכן שפיר יש לו להיות ניתר בשחיטת עצמו וכמובן ודו"ק היטיב כי זה נ' ברור מאוד אחרי העיון היטיב הד בס"ד

והנה מה שכתבנו למעלה בהך דפסח דהללו עושין לעצמן והללו עושין לעצמן דהוא משום דלא הוי תרתי דסתרי דהא יכולין לעשות אלו לעצמן ואלו לעצמן ולכן הוי כל מחצה כרוב ומשא"כ בשחיטה דהוי תרתי דסתרי דהבהמה בהכרח או שחוטה או אינה שחוטה וא"א לקיים ב' ענייני הרוב דב' החצאין לכן לא אמרי' מחצה כרוב לכאורה ל' הגמ' בחולין כ"ט א' לא משמע כן דאמר שם דמודה רב בשחיטה דלא אמרי' מחצה כרוב וכי איתמר דרב לעניין פסח איתמר כו' והתם מ"ט דרב דכתי' איש איש כי יהי' טמא לנפש איש נדחה ואין ציבור נדחין וברש"י דכתי' איש איש כי יהי' טמא ידחה לשני ופלגא נהי דרובא לא מיקרי מיהו מכלל יחידין נפקי להו ולא מידחו עכ"ל וא"כ הא אין הטעם בהך דפסח משום דלא סתרי אהדדי רק משום דמיעוטא מיהת לא הויין ואולם באמת גם כוונת הגמ' הוא דבר אחד עם כוונתינו דרק אילו הי' נאמר דציבור טמאים יעשו בטומאה וא"כ הא היו צריכים להיות ציבור ואז ממילא לא הי' אפשר שיעשו אלו בטומאה ואלו בטהרה דהוי ג"כ תרתי דסתרי דא"א להיות ב' ציבורין דאין ב' אומות ישראליות בעולם רק אומה אחת וכיון שהטמאים אומה ממילא הטהורים מיעוט של זו האומה וראוי שיעשו בטומאה כדין רוב טמאים ומיעוט טהורים ורק כיון דקפידא דקרא אאיש היינו מיעוט דיודחה לשני ומשא"כ מי שאינו איש היינו מיעוט אינו נדחה לשני רק עושה בראשון לכן זה אינו תרתי דסתרי דשפיר יכולים להיות כת זו אינה מיעוט וכת זו אינה מיעוט והיינו דהם כל אחד חצי דחצי אינו מיעוט ורק בשחיטה דא"א לקיים תורת ב' החצאין שחוט ואינו שחוט דא"א שתהי' הבהמה שחוטה ואינה שחוטה כאחד וה"ל תרתי דסתרי לכן שפיר