אוצרות יוסף יורה דעה לא

דלא מהני גם שחיטת עצמו דא"כ בכל ולד נמי דיצא אבר אחד תחלה ואח"כ שאר הולד מדוע מועלת שחיטה להתיר גם האבר שיצא תחלה נימא נמי דכיון דיצא וקאי עלי' קרא דובשר בשדה כו' ומה החילוק לגבי האבר בין היכא דיצא גם הולד אחריו קודם שחיטת האם וניתר בשחיטת עצמו או אם יצא הולד אחריו אחר שחיטת האם וניתר בשחיטת האם הרי האבר הוא תמיד יוצא תחלה בשוה וגם בצאת הולד אחריו קודם שחיטת האם ויש שחיטת עצמו לולד מ"מ מדוע יש חילוק בזה לגבי האבר איזה היתיר שהי' לולד שחיטת האם או שחיטת עצמו ולהאבר תמיד אין ראוי לשחיטה להועיל הואיל ויצא תחלה וקרינן בי' ובשר בשדה טריפה כו' כי היכא דאמרי' כן ביצא הולד אחר שחיטת האם וניתר הולד ע"י שחיטת האם דז"א דביצא גם הולד אחר האבר אין ליציאת האבר שם יוצא כלל כי היכא דניקרי בי' ובשר בשדה היינו בשר שיצא חוץ למחיצתו לשדה דהא כל הולד יצא ונסתלק ענין המחיצה לגמרי לא שיש שם מחיצה והאבר יוצא חוץ למחיצה ודרך לידה הוא זו שיוצא בזאח"ז והרי זו לידה לא יציאה ממחיצה ורק אם הולד נשאר במעי האם ושחט האם דניתר הולד ע"י שחיטת האם ואז אפי' בצאת הולד אח"כ מ"מ אין זה סילוק מחיצת האם לגבי הולד דהא יש בהולד תמיד היתיר שחיטת אמו דהא הוא תמיד מותר ע"י שחיטת אמו וע"כ כיון שיש בו תמיד ההיתיר מאמו הוי לי' תמיד מחובר לאמו ונחשב תמיד כאילו הוא במחיצת אמו עדיין כיון שיש בו ההיתיר מצד אמו [וע' בכורות נ"ז ב' לעניין יתום דפטור ממעשר בהמה דס"ל שם לר' יהושיע דאפי' שחט את אמו והשלח קיים אין זה יתום ואמר התם עלה העיד ר' ישמעאל כו' במקומינו מפשיטין את המתה ומלבישין את החי אמר רבי נתגלה טעמא של משנתינו וברש"י נתגלה טעמא כו' דוודאי מש"ה קאמר ר' יהושיע אם נולד כ"ז שהשלח קיים אינו יתום דכיון דהעור מהנה לולד דומה כמי שאמו קיימת עכ"ל הרי דהנאת הולד מן האם אפי' לאחר מיתת האם נחשב כאילו הית' האם בחיים עדיין והוא נהנה ממנה וכך כאן מעין זה כיון דיש בהולד תמיד ההיתיר מפאת שחיטת האם נחשב תמיד כאילו האם קיימת עדיין והוא מקבל ממנה ההיתיר בתורת אבר שלה וה"ל תמיד מחובר לאמו וכאילו הוא במחיצת אמו עדיין ולא נתבטל ענין מחיצת האם כיון דיש בו תמיד עדיין ההיתיר מן האם] וע"כ כיון שיש המחיצה ואילו אבר הזה שיצא קודם שחיטת האם הרי הוא נפרד מן המחיצה לכן אז הוא דקרינן בי' ובשר בשדה שיצא חוץ למחיצתו לשדה ואהאי הוא דקאי קרא והקישו הכתוב לטריפה ולכן תו אין לו היתיר כלל אפי' ע"י שחיטת עצמו של ולד כטריפה וכנ"ל ומשא"כ אם יצא גם הולד קודם שחיטת האם הרי לא הי' כלל יציאה חוץ למחיצה גם באבר דהא כל הולד יצא ונתבטלה כל המחיצה ולידה היא זו לא יציאה ממחיצה אלא שהית' הלידה בזאח"ז וכל דרך לידה בכך וע"כ כיון דאין כאן יציאה הא לא קאי עלי' כלל קרא דובשר בשדה ומדוע לא תועיל בו שחיטת עצמו וז"פ [ולפי"ז יציאת האבר תלוי ועומד דאם גם הולד יוצא אחריו קודם שחיטת האם אגמ"ל דלא הית' יציאת האבר יציאה כלל רק התחלת לידה וחלק ממנה ואם אין הולד יוצא אחריו רק אחר שחיטת האם אז אגמ"ל דהית' יציאת האבר יציאה ממחיצה וקאי עלי' קרא דובשר בשדה והוקש לטריפה ולא מהני לי' תו היתיר כלל אפי' ע"י שחיטת עצמו ויש כזה הרבה וכגון שחיטה דתחלת שחיטה הוא נקב בושט ותלוי ועומד דאם גומר השחיטה דרך שחיטה בכך והוא חלק משחיטה ואם אין גומר הוא נקיבת הושט לא שחיטה וכן בשחיטת קדשים בפנים אם גומר השחיטה גם ההתחלה חלק משחיטה ואינו מום ואם אינו גומר ה"ל ההתחלה מום וכהנה רבות מאוד וז"פ]: