אוצרות יוסף יורה דעה ל

צדדים כי היכא דנימא דאתי צד כו' וכמבואר זה בשו"ת תשב"ץ והביאוהו האחרונים וא"כ ה"נ בבן פקועה הבא על בהמה מעליותא והוליד אין כח האב והאם שבולד דברים נפרדים שיוחשבו ב' דברים שלכל אחד שחיטה לעצמו רק כל הולד דבר אחד מורכב הרכבה מזגית [והוא ממש כהך דפרד כו' וכמובן] ויש לדבר האחד הזה ב' שחיטות המתירות אותו וע"כ שפיר אמרי' דשחיטה אחת א"ר ולא ב' שחיטות ולא דמי לבליעה דהוא עירוב שכניי והם ב' דברים נפרדים גוף הדבר והבליעה שבתוכו ושפיר יכול להיות לכל אחד שחיטה בפ"ע וז"פ

ולכן נלענ"ד דהטעם בהך דאבר היוצא לא מהני לי' שחיטת עצמו להתירו הוא בפשיטות עפ"י גמ' חולין ס"ח ב' דדרשי' קרא דבשר בשדה טריפה לא תאכלו כטריפה מה טריפה כיון שנטרפה שוב אין לו היתיר אף בשר כיון שיצא חוץ למחיצתו שוב אין לו היתיר ע"ש וע"כ ג"כ לא מהני שחיטת עצמו להתיר אבר היוצא דהא גזה"כ הוא דכל שיצא שוב אין לו היתיר ואף דהוזכר שם זה לעניין חזרה שאם חזר האבר למעי אמו אין ניתר עוד בשחיטת אמו מ"מ הרי אין כתוב שחיטת אמו בקרא רק ההיקיש לטריפה דמה טריפה כו' וא"כ הא גם לעניין שחיטת עצמו הרי יש ההיקיש הזה דמה טריפה כיון שנטרפה אין לה היתיר עוד בשום שחיטה אף בשר כיון שיצא אין לו עוד היתיר בשום שחיטה ושחיטת עצמו נמי לא מהני להתירו כמו דלא מהני שחיטה להתיר איסור טריפה שנטרפה ואדרבה שחיטת עצמו דלא מהני להתיר באבר היוצא הוא דבר פשוט ולא הוצרך הגמ' להזכיר בו טעם כלל דמאחר דקריי' קרא טריפה ואיתקש לטריפה הא טריפה אין לו היתיר בשחיטה ורק בחזר למעי אמו אז הי' ה"א דכיון דחזר ונתבטל ענין היציאה שלו שהוא אוסרו שהרי חזר ע"כ ה"א דחוזר אז להותירו וניתר שוב שפיר בהיותו בפנים [בין בשחיטת עצמו אי מהני שחיטה במעי אם] ובין בשחיטת אמו וע"כ אשמעי' דגם בזה ילפי' לי' מטריפה דכמו דטריפה משנטרפה לא שייך שתעשה אינה טריפה ויסתלק עניין הטריפות שבה להיותה ניתרת כך אבר זה א"א שיתבטל עוד עניין היציאה שבו ואפי' חזר להיותו ניתר. עי"כ אבל בלא חזר ואתה בא להתירו סתמא בשחיטת הולד זה בפשיטות א"א דהא טריפה קריי' רחמנא ואיתקש לטריפה וטריפה הא אין לה היתיר בשחיטה וצ"ע בזה באמת לענ"ד על הרשב"א המובא בש"ך הנ"ל דהוצרך לתת טעם להא דאבר היוצא אין ניתר בשחיטת הולד דהוא משום דהסימנים כשחוטין וליכא סימנין להתירו על ידם דבלאה"נ בפשיטות אפי' הסימנים סימנים מ"מ מה ה"א דיועיל שחיטתם להתירו הא איתקש לטריפה וטריפה הא אין לה היתר בשחיטה ומאי ה"א דתועיל שחיטה להתיר איסור אבר היוצא וז"פ [וע' ט"ז סי' י"ד סק"ב דכ' ג"כ וז"ל דכתי' ובשר בשדה כו' כיון שיצא חוץ למחיצתו נאסר והאי עובר מחיצתו הוא הרחם להתירו בשחיטת אמו וכיון שיצא חוץ למחיצתו דהיינו לאויר העולם נאסר מהיתיר שחיטת אמו עכ"ל ומשמע כוונתו ג"כ דקרא קאתי לאוסרו רק מהיתיר שחיטת אמו ומכלל דבריו נשמע לכאורה קצת טעם לזה ג"כ דכוונת הכתוב דכיון שיצא חוץ למחיצתו נאסר מהיתיר של מחיצה היינו דמחיצתו היא אמו להתירו בשחיטתה וכיון שיצא כו' נאסר מהיתיר מחיצה זו אבל מהיתיר של עצמו לא מישתעי קרא ואולם לענ"ד אין הדבר כן דלא הוזכר בקרא היתיר המחיצה דייקא ולא הוזכרה המחיצה אלא בעניין היציאה דכיון שיצא חוץ למחיצתו הוא כטריפה וכיון דהוא כטריפה הוא ממילא לגמרי כטריפה דאין לה היתיר כלל אפי' בשחיטת עצמה וכנ"ל, כנלענ"ד פשוט מאוד]

ואין לומר דלפי דברינו דאין לאבר גם שחיטת עצמו דכיון דיצא וקאי עלי' קרא דובשר בשדה טריפה לכן הוא כטריפה