אוצרות יוסף יורה דעה ב

בעזה"י חידושי יו"ד ה' שחיטה

א) בט"ז סי' א' סק"ו מש"ש דלא פליגי התם אלא דס"ל המע"ה א"כ כ"ש כאן בספק איסור דאזלי' לחומרא, צ"ע דמאי כ"ש הרי להוצאת ממון צריך בירור יותר דאין הולכין בממון אחה"ר ולהתיר איסור מהני רובא וא"כ יוכל להיות ג"כ דלגבי איסור מהני חזקה דמעיקרא להתיר ועכ"ז להוציא ממון אין מוציאין על ידה וע' תוס' ב"מ כ' ב' ד"ה איסורא ומ"ש בגליון שם וע' תוס' יבמות ס"ה א' ד"ה נישאת [וע' נקודות הכסף סי' ב' סק"ו ד"ה ותימא לי כו']

ב) ש"ך שם סי' א' סק"ה מש"ש דאף דכשרודפים אחריו מגיעים מקרי ליתי' קמן, דוגמתו עירובין נ"א א' דאף דכי רהיט מטי מקרי חשכה לו ואולם כוונת הש"ך נ' דאפי' בלי ריצה אם הולכים אחריו מגיעים מ"מ מקרי ליתי' קמן וא"צ לילך אחריו

ג) ש"ך שם סק"ו דלכולי האי לא חיישי' שיתנבלו שניהם, דוגמתו יבמות כ"ו ב' למיתה דתרי לא חיישי'

ד) ט"ז שם סי' א' סקט"ו מש"ש שוב ראיתי כן במשמרת הבית כו', ולכאורה מ"ש הרשב"א אלא חזקה היא י"ל כוונתו אחזקה שליח עושה שליחותו והתינח בקטן ששולחין אותו לקנות בשר ויין אמרי' דמסתמא עשה שליחותו כהוגן וקנה מן ההיתר וכ"ז רק בתורת חזקה שליח עושה שליחותו ומשא"כ בקטן ששחט בהמת אביו וכדומה בלי ציווי ושליחות אביו אין ראי' דאמרי' חזקה ששחט יפה דו"ק ואולם באמת דברי הט"ז נכונים דהא חזקה שע"ש נמי לא אמרי' בקטן כדמשמע בעירובין ל"א ב' וליחוש דילמא לא ממטי לי' כו' ולא משני ע"ז חשע"ש רק אקושי' דודילמא לא שקיל מיני' ע"ש וע"ש ברש"י דהקושי' דילמא לא ממטי הוא אקטן עש"ה וא"כ משמע דבקטן לא אמרי' חשע"ש וא"כ על כרחך סברת הרשב"א לאו מטעם חשע"ש רק החילוק בין נידון דידי' להך דעירובין דשם בעירובין יש לחוש דילמא לא ממטי כלל וזה שפיר חיישי' ומשא"כ בנידון הרשב"א דחזינן דלקח והביא ושנחוש שמא קילקל בהלקיחה ולקח מהאיסור זה לא חיישי' דמה שעושה חזקה שעושה כהוגן וא"כ כיון דאין הטעם מפאת חשע"ש דהא חשע"ש באמת לא אמרי' כלל בקטן רק עניין החזקה דמה שעושה עושה כהוגן א"כ גם בשחיטה כיון דפעל בשחיטה דהא שחוט לפניך וע"כ שחט בעצמו או שנתן לשחוט וע"כ תו כיון דפעל בשחיטה יש לנו להחזיק דפעל כהוגן וכיון דיודע ומומחה בעצמו וודאי שחט בעצמו ולא נתן למי שאינו יודע ואולם מגוף הש"ס עירובין הנ"ל באמת לא מכרעא די"ל דקושית הגמ' בהך דדילמא לא ממטי אמי שאינו מודה בעירוב די"ל דגרע מקטן וכמובן ומשא"כ בקטן אמרי' שפיר חשע"ש וכוונת הרשב"א במשמרת הבית שפיר אחשע"ש ויל"ע בזה בעירובין בתוס' שם

ה) שם בט"ז סקט"ז דהכל לפום חורפי', דוגמתו בגיטין נ"ט א'

ו) בט"ז שם סקי"ז כ' בסברת הרא"ש דברכת השחיטה הוא על האיסור לאכול בלא שחיטה ע"ש בכל דברי הט"ז, וצ"ע מרא"ש פ"ק דכתובות דכ' דלא שייך ברכה אאיסור רק אמצוה וברכת שחיטה הוא משום לא פלוג דשחיטת קדשים דהיא מצוה וברכת אירוסין ג"כ אינה על האיסור עש"ה, וסברת הט"ז נ' דוודאי דלא שייך ברכה אפרישה מאיסור בשוע"ת ולא יכלו חכמים לחייב זה דא"כ יהי' האדם צריך לברך תמיד אקב"מ וצונו שלא לאכול חלב וכדומה ורק במקום שנתנה תורה מעשה לסלק האיסור היינו שחיטה לסלק איסור נבילה וכדומה אז