אוצרות יוסף יורה דעה כח

אביו וכח וחלק אם שבו יהי' היתרו משחיטה דעכשיו וע"כ נ' דכמו דבשהי' בשחיטה מבואר בדרישה ועוד בראשונים הטעם דכיון דהי' הפסק בשחיטה ה"ל ב' שחיטות ושחיטה אחת אמר רחמנא ולא ב' שחיטות כך כאן ג"כ כיון דהיתר הולד הזה ע"י ב' שחיטות שחיטת אם אביו ושחיטת עצמו דעכשיו וכל משהו ומשהו שבו היתרו ע"י ב' שחיטות דיש בכל משהו ומשהו כח אב וכח אם והיתרו ע"י ב' שחיטות שחיטת אם אביו שהותר בה אביו והוא מה שבו כח האב ושחיטת עצמו דהותר בו מה שבו מכח אם ולכן כיון דהיתרו ע ב' שחיטות לכן תו אין מותר כלל דשחיטה אחת אמר רחמנא ולא ב' שחיטות וזה שהיתרו רק ע"י ב' שחיטות לכן אין מותר כלל כנלענ"ד בזה והוא נכון מאוד לפום רהיטא

והנה צריך להבין לפי"ז עדיין הא דבן פקועה שהוציא אבר אחד לחוץ דלא מהני לי' שחיטת עצמו להתיר האבר כמבואר בחולין ס"ט א' דלית לי' תקנתא לאיסורי' בשחיטה וצריך להבין הטעם ג"כ מדוע לא מהני שחיטת עצמו להתיר האבר והש"ך לקמן סי' י"ד סקי"א כ' בשם הרשב"א הטעם בזה מפאת דאין לו סימנים להתירו בהן ע"י שחיטה והרי כל הגוף כבשר וכמונח בדיקולא והאבר שיצא הוא לבדו נשאר חי עכ"ל וגם זה אינו מובן וכנ"ל דוודאי הבן פקועה הוא חי ככל שאר בהמה וסימנים שלו סימני חיות הם ככל שאר בהמה ורק דאין בם איסור אמ"ה ואינו זבוח וא"כ מאן לימא לן דלענין שחיטה בעינן שתהי' השחיטה בסימנים שיש בם איסור אמ"ה כו' ומשא"כ בסימנים מותרים לא אהני שחיטה (והא דאמרי' בגמ' אבן פקועה דהוא כבישרא בדיקולא הכל רק למידי דדינא לענין שאין פודין בו את הבכור דיש לו דין בשר כיון דהוא מותר ולא חשיב שה וגם בזה אמרו שם א"ד כיון דרהיט ואזיל שה קרינן בי' אבל לענין שחיטה דתלוי בחיות דכל ענין השחיטה רק סילוק החיות ע"י חתיכת סימני החיות וכנ"ל א"כ מדוע לא יועיל חתיכת סימני בן פקועה להחשב שחיטה להתיר האיסור שיש בו וה"נ שפיר ראוי שתועיל שחיטת עצמו להתיר האיסור שיש בו באבר שיצא וע' בדברינו לעיל אות כ"ט, והנה אם האבר היוצא היא אבר שאין הנשמה תלוי' בו אפשר לומר דאין לו עוד שייכות לסימני החיות כיון דהולד כולו שיש בו חיות מותר וזה האבר אין לו שייכות אל חיות הולד כיון דאין החיות תלוי באבר זה והי' חי גם בלעדו ולכן אין לו שייכות וחיבור לסימני החיות להיות ניתר איסור אבר זה על ידם ורק בבהמה דעלמא דכולה אסורה גם מה שבה שהחיות תלוי בו וע"כ השחיטה ג"כ מתרת את כולה דמגו דמתרת לאברים שהנשמה כי' מתרת גם לאברים שאין הנשמה כו' כיון דמחוברים בה וכולם בהמה אחת ומשא"כ כאן דכל הולד מותר גם בלי השחיטה ואין מה שבו שהחיות תלוי בו צריך לשחיטה ובאה השחיטה רק עבור זה האבר שיצא לבד שאין הנשמה תלוי' בו לכן זה האבר בבחינת עצמו לבדו נחשב כאילו הי' נפרד מן הולד ולא מהני שחיטת הולד להתירו כיון דאין חיות הולד תלוי באבר זה והוא רק מחובר חיבור גרידא לולד אבל אין מחובר לחיות שבו כיון דהחיות ישנו גם בלעדו ואין תלוי בו וע"כ לא מהני חתים סימני החיות להתיר אבר זה לבד ודו"ק והנה כך הי' אפשר לומר לכאורה לענין אבר היוצא שאין הנשמה תלוי' בו והי' בזה נתינת טעם שפיר למה שמבואר בזה בגמ' חולין ס"ט א' הנ"ל דאמר מהו לחוש לזרעו כי' עד הכא לית לי' תקנתא לאיסורי' בשחיטה כו' והיינו דהא הש"ס התם אמתני' קאי דתנן בהמה המקשה לילד והוציא העובר את ידו כו' וע"ז בעי מהו לחוש לזרעו של בן פקועה זה שהוציא את ידו כו' וע"ז הוא דאמר דלית לי' תקנתא לאיסורי' בשחיטה ע"ש וא"כ כיון דיד הוא אבר שאין הנשמה תלוי' בו לכן