אוצרות יוסף יורה דעה כו

או שיטול זה חטה וזה חטה ומשא"כ כאן דהוא דבר טבעיי דהולד בטבעו גדל כולו מכח האב ומכח האם ויש בכל מה שבו כח האב וכח האם גם שניהם [ואין ענין לכאן הך דנדה אביו מזריע לובן כו'] וע"כ וודאי דהן הקנה והן הושט יש בכ"א מהם כח האב וכח האם גם שניהם בשוה וז"פ [ומה שתפסו התוס' כאן בזה על רש"י ע' ברש"י חולין שם ס"ט א' ד"ה אין לו תקנה דשם כ' רש"י עצמו ג"כ כתוס' די"ל דכל סימן חציו שחוט עש"ה] ואולם גוף הדבר הזה שתפסו רש"י ותוס' דחלק הסימן שמצד האב חשוב שחוט ולא שייך בו שחיטה עוד צריך לי עיון טובא דמנא לן הא והאם כשבהמה ניתרת ע"י שחיטה נחשב רגלה שחוט והרי מעשה השחיטה רק בסימנין היא נעשית והסימנים הם שנשחטים והבהמה כולה רק ניתרת מאיסורה ע"י מעשה השחיטה שנעשית בסימנים וא"כ בן פקועה נמי דניתר בשחיטת אמו מפאת היותו כאחד מאברי' הנה בו לא נעשית מעשה שחיטה כלל ואין סימנין שלו שחוטין כלל ורק דכולו ניתר ע"י מעשה השחיטה שנעשתה בסימני האם כמו שאברים שלה ניתרים ע"י מעשה זאת וא"כ גם חצי הולד של ק פקועה זה ענינו ג"כ רק שהוא מותר אבל אינו שחוט כלל וסימנין שלו כסימני שאר בהמה רק דסימני שאר בהמה יש בם איסור אמ"ה ואינו זבוח כמו שיש בכל שאר חלקי הבהמה] לפני שחיטתם וסימנים של ולד זה יש בם חלק האב שהוא מותר ואין בו איסור וכן בכל הולד יש חצי שהוא מותר ואין בו איסור וא"כ מניין לנו שלא תועיל מעשה שחיטה בסימנים שהם היתר להתיר מה שיש בבהמה איסור עדיין ואטו איסורם של הסימנים הוא הגורם שמעשה השחיטה בם פועלת היתר הבהמה והרי ענין השחיטה רק דנתנה תורה היתר לבהמה פ"י סילוק החיות בחתיכת סימני חיותו דהסימנים בם עיקר החיות ומה"ט קרוים סימנים דהם סימני החיות וע' סנהדרין ע"ח א' טריפה מיחתכי סימנים כו' ובערכין ז' א' עיילה טיפה דמה"מ ומחתך להו לסימנים וכזה בכ"ד ואמרה תורה דסילוק החיות ע"י חתיכת סימני החיות באופנים שגזרה מסלק איסור אמ"ה ומונע איסור נבילות [וע' ט"ז לקמן סי' כ"ד סק"ב] וא"כ גם ולד זה הרי יש בו סימני חיות וסימנין דידי' סימנין של חיות כשאר בהמה ושייך בם מעשה השחיטה כבשאר בהמה ושפיר ראוי גם בו שתועיל מעשה השחיטה בסימניו להתיר האיסור שבו כל כמה שיש בו היינו חלק האם שבו שהוא אסור וחלק האב שהוא מותר כבר לא יקבל עוד ענין ההיתר ממעשה זו כי אין צריך לו דהוא מותר מכבר ורק מה שצריך לו בולד הזה היינו חלק האם דהוא אסור הוא יקבל ההיתר וא"כ מה בכך דהסימנים מותרים ומדוע לא יועיל מעשה שחיטה בסימנים מותרים להתיר האיסור שבבהמה כל כמה שהוא וע' לקמן בדברינו באות מ"ה מש"ש דענין השחיטה בצואר לפי ששם הנפש ע"ש וא"כ בן פקועה נמי דחשוב נפש שלו נפש דהא חייבין על דמו כרת משום דם הנפש וע' לעיל אות כ"ט וע"כ שפיר סימנים שלו ראוים לשחיטה, והנה לומר הטעם בהך דולד בן פקועה הבא על בהמה כו' דכל שאין השחיטה פועל פעולת ההיתר בכל הבהמה גם במקצתו אין פועל דלא ניתנה השחיטה להתיר רק בשעה שמתרת כל הבהמה גם זה מניין לנו לומר כן ומהך דשבת צ"ג ב' דאמר אהך דשותפין שגנבו וטבחו חייבין ואמאי ניבעי שיעור טביחה לזה ושיעור טביחה לזה ע"ש אין ראי' לזה לומר דבעי' בשחיטה שתתיר כל הבהמה דאל"ה הא יש חצי הבהמה לזה וחצי הבהמה לזה ועל כרחך דכל שאין מתיר כל הבהמה לאו טביחה היא ובעי' לכל אחד כולי' בהמה וליכא שיעור לזה ושיעור לזה ודו"ק דז"א דאפי' אי סגי בהיתר קצת הבהמה מ"מ הא בעי' כל שיעור שחיטה בסימנים לשיתיר אותו המקצת וא"כ בב' שישחטו הא