אוצרות יוסף יורה דעה כג

בלא נשחט כלל שלא נעשה כלל ענין שחיטה שאמרו חכמים שפיר יוכל להיות דמעכב וגם מפאת המראית עין עצמו הא יש חילוק וכנ"ל דבסכין פגום אין שם המראית פין דאין הרואה יודע שסכינו פגום דאין זה ניכר כל כך ומשא"כ בלא נשחט כל דבו עיקר המראית עין דהצריכו חכמים לשחוט משום מראית עין וז"פ]

לג) בש"ך שם סק"ה אבל טרפות שהוא מחמת שחיטה כגון ששהה או דרס או החליד או הגרים או שחט בסכין פגומה וכיוצא בזה כאילו לא שחוט דמי דכיון שהצריכוהו שחיטה בעי שחיטה מעליותא כו' עכ"ל, ל' זה ג"כ אין מדוקדק לכאורה כ"כ דלא הי' לו לכלול הגרמה בהדי אינך בשוה דבהגרמה פשיטא דלא מהני דכיון דהוא שלא במקום שחיטה אינו שחיטה כלל והרי אמרו חכמים דטעון שחיטה וזה הרי אינו שחיטה ומאי ה"א דיועיל ורק בשאר פסולי שחיטה שהי' דרסה כו' דחשיבי שחיטה אלא דהם שחיטה בפסול וע"כ בזה הוא דיש צורך להשמיענו דה"א דפסול שחיטה הוא רק כשאר טריפות שאין אוסרים אותו ובזה הוא דיש צורך להשמיענו דכיון דאמרו חכמים דטעון שחיטה צריך שתהי' שחיטה כשיר' לא שחיטה בפסול אבל הגרמה דלא נשחט כלל פשיטא דאם אמרו חכמים טעון שחיטה [ע' חולין ע"ה ב' א"ל זיל שחטי'] דצריך שיהי' נשחט ואולם לפי המנהג להטריף גם בהגרמה במיעוט בתרא ע' לקמן סי' כ"ד סעיף י"ב א"כ לכאורה גם הגרמה שם שחיטה פסולה עלי' לא שלא נשחט כלל דהא מיעוט בתרא א"צ שחיטה ואולם באמת המנהג הנ"ל חומרא בעלמא הוא והגרמה וודאי דאין עליו שם שחיטה כלל דכיון דהוא שלא במקום שחיטה ה"ל כמוליך הסכין בידה או ברגלה כמ"ש תוס' חולין ל' ב' וע' לקמן סי' כ"ד בש"ך סק"כ עש"ה

לד) בש"ע שם סעי' ג' או שנמצאת טריפה אם העובר הנמצא בה בן ט' חי טעון שחיטה לעצמו וניתר בה ע"כ ונ' דאם אכל מן העובר לפני שחיטה אינו לוקה רק בהתרו בו משום טריפה ומשא"כ אם התרו בו משום אמ"ה אינו לוקה דהא גם בן פקועה זה שאמו טריפה אהני לי' שחיטת אמו כמו דאהני לעצמה כמבואר בגמ' דאם מת העובר טהור מלטמא במשא משום נבילה ורק דבאכילה אסור דאמרי' דכיון דמכח שחיטת אמו אתה בא לאוכלו דנחשב כאחד מאברי' א"כ הא ה"ל אבר של טריפה ואסור וא"כ הא איסורו רק משום טריפה אבל לא משום אמ"ה דהא נשחט באמת ע"י שחיטת אמו ואינו אמ"ה ורק איסור טריפה הוא דיש בו כאחד מאברי אמו דאסורים משום טריפה וא"כ הרי צריך להתרות בו משום טריפה ולא משום אמ"ה ויש לספק עוד דגם בהתרו בו משום טריפה לחוד ג"כ אין לוקה כיון דבעצמו אינו טריפה ורק לענין היתר אכילתו לכתחלה אמרי' דהא הוא אמ"ה ואסור אלא דמכח שחיטת אמו אתה בא לאוכלו וא"כ תו הא אסור משום טריפה כאחד מאברי אמו וא"כ זהו רק לענין היתר אכילתו ומשא"כ לענין מלקות יש לנו לומר שפיר דאין לו ללקות בהתראה משום טריפה דהא אינו טריפה ואי דהוא אמ"ה הרי משום אמ"ה לא התרו בו ולומר דנגרר אחר האם והוא אחד מאברי' דהוא טריפה ז"א דמנא לך לומר דנגרר אחר האם והוא טריפה לחייב את זה מלקות אימא דאינו נגרר והוא אמ"ה ויופטר כיון דלא התרו בו משום אמ"ה ועוד דכיון דד' סימנים אכשר בי' רחמנא ואם בא לאוכלו בשחיטת עצמו ג"כ בידו ואין נחשב אז אחד מאברי אמו ואין בו איסור טריפה ורק הוא בהמה לעצמו ככל בהמות דעלמא וטעון שחיטה כמוהם וניתר ע"י השחיטה וא"כ עכ"פ הרי יש בו ג"כ ענין שאין נגרר אחר אמו רק צריך שחיטה לעצמו וא"כ מפאת הענין ההוא הרי אין בו איסור טריפה רק איסור אמ"ה מפאת