אוצרות יוסף יורה דעה כא

ז"א דלגבי שבתות תו הא הויין ימי החול רובא ויש לנו לומר דהשעה היא באחר מימי החול דהוא זמן שחיטה, והנה מ"ש בש"ע דרק מקצת שוחטין נזהרין כו' צ"ל דענין זה מזיק רק למאן דקפיד כענין זוגות ומאן דלא קפיד לא קפדינן בהדי' וע"כ אותם שאין חשים לא יזיק להם באמת, וע' סנהדרין ס"ה ב' דמעונן זה המחשב עתים כו' לימודי ערבי שביעיות חטין יפות כו' וצריך לחלק בין שם דהוא ענין ניחוש לבין הך דכאן דהוא ענין סגוליי שפיר יש לחוש לו ואין בכל כמו זה משום מעונן וז"פ

כט) בסי' י"ג בט"ז סק"ג וכ' הרא"ש הטעם כו' ונראה דעתו כו' ע"ש, ולכאורה כוונת הט"ז דדם הבהמה מעורב בדם העובר ומש"ה אסור וצ"ע דא"כ אם יפול דם העובר לקדירה ויהי' בקדירה ס' פחות משהו ישתרי דעכ"פ משהו יש בו מדם העובר שהוא היתר וכן אם יאכל כזית מדם העובר לא יתחייב דהא יש בו משהו היתר ובוודאי אין הדין כן, ולולי דברי הרא"ש והט"ז וע' בר"ן בפ' בהמה המקשה דכ' עוד טעם אחר בהא דדמו אסור וחלבו מותר] הי' נלענ"ד הטעם בפשיטות דכיון דעובר ירך אמו ונחשב כאחד מאברי' לכן החלב שפיח מותר דהא אין חלב אסור רק של אברים פרטיים כחלב הקרב והכליות כו' וע"כ עובר זה נהי דהוא אחד מאברי הבהמה אבל עכ"ז הרי אינו אבר הפרטיי של הבהמה שחלבו אסור שהרי אין לומר בו דהוא כוליא של הבהמה או הקרב שלו והוא רק אבר סתמא אבל לא אותו אבר הפרטיי שחלבו אסור וכיון דהוא רק אבר סתמא ואבר סתמיי הרי אין חלבו אסור כלל זולת אותם אברים הפרטיים שפירשה בהם תורה שחלבם אסור והרי אין עובר זה אותם אברים הפרטיים רק אבר סתמא ולכן שפיר חלבו מותר ומשא"כ לענין דם דדם של כל הבהמה יהי' מאיזה אבר שיהי' אסור ולכן שפיר גם דם עובר זה אסור דנהי דעובר ירך אמו והוא אבר הבהמה מ"מ אבר הבהמה נמי יהי' איזה שיהי' הרי ג"כ דמו אסור ולכן שפיר גם דם העובר אסור, זהו הנלענ"ד בפשיטות לכאורה ואולם עדיין יל"ע בזה דא"כ אכתי הי' ראוי שיוחשב דם העובר רק דם האברים והי' ראוי שיהי' רק בלאו ואילו בחולין ע"ד ב' משמע דהוא בכרת לר' יוחנן ע"ש ואולם גם זה אין קושיא דנהי דהעובר הוא אבר הבהמה מ"מ הרי יש לו חיות לעצמו והרי יש בו נפש ודם הקזה וכדומה היוצא ממנו הוא דם הנפש וה"ל העובר אבר הבהמה שיש באבר ההוא נפש ואילו הי' באבר אחר של הבהמה יהי' איזה שיהי' נפש והי' הדם היוצא ממנו איפוא דם הנפש הרי ג"כ הי' בכרת כיון דקרינן בי' כי נפש כל בשר דמו בנפשו הוא כל אוכליו יכרת ע' ריש דם שחיטה וז"פ ואדרבה לפי טעם הרא"ש יוקשה דכ' דדם האברים של הבהמה מתערב עם דם העובר כו' דא"כ הי' ראוי שיהי' רק בלאו דהא דם האברים הוא רק בלאו ואולם באמת י"ל כדברי הרא"ש ולאו מטעמי' די"ל דדם הנפש של הבהמה מתערב בדם העובר דכיון דהעובר ניזון וגדל מן הבהמה לכן הדם העיקריי של הבהמה היינו דם הנפש מתערב בו ואסור שפיר משום דם הנפש ואך מה שכתבנו למעלה עדיין ק' דא"כ הי' ראוי דלא יוצרך ס' נגד כזית וכן שלא יהי' חיוב בכזית (וכוונת הרא"ש נ' באמת דכיון דהעובר ניזון וגדל מדם הבהמה והוא מתערב ונבלע בכולו לכן נהפך דם העובר עצמו להחשב כולו דם הבהמה ממש ואולם גם זה צריך הבנה ואין להאריך כי לענ"ד עיקר הטעם כדכתיבנא)

ל) בט"ז שם סק"ד כ' טעון שחיטה משום מראית עין דאתי לאיחלופי בבהמה גמורה כו' עכ"ל וצ"ע ל' זה דהרכיב בזה ב' טעמים דמראית עין אין ענינו גזיר' שמא יבואו לידי איסור וענינו רק משום חשד שאסור להביא