אוצרות יוסף יורה דעה יט

אאיסור חב"ע ה"נ דם שנתערב בעפר ראוי שפיר לזריקה, ואולי הטעה דכיון דעפר מערב בו אינו ראוי לשתי' ואם שותהו ה"ל שלא כדרך שתי' דלא חשיב שתי' [ככל שלכד"א דלא חשיב אכילה] וע"כ פסול לזריקה משום דלא הוי ממשקה ישראל דהא אין ראוי לשתי' ואף דיש דברים שאין נאכלים וקריבין כלבונה וקטורת כו' מ"מ שם מצותו בכך וגזה"כ הוא ומשא"כ בדם דראוי לשתי' לכן אם אין ראוי שפיר אית בי' פסול משום ממשקה ישראל ואף דבלא"ה אין ראוי לשתיית ישראל משום איסור דם מ"מ גם לענין זה הא מצותו בכך וגזה"כ הוא וגם א"א שיעשה זה פסול כיון דאדרבה זה סבת האיסור דכל איסור דם להדיוט רק מפאת דהוא קרב לגבוה כמ"ש הראשונים וע"כ היכא דנעשה אין ראוי בעצם לשתי' דאין מצותו בכך שפיר י"ל דפסול לזריקה מפאת שאינו ממשקה ישראל ובדברים שאין נאכלין כלבונה כו' נמי נ' דהיינו דאמרי' בהו בחולין ל"ו א' וזבחים ל"ד א' ומנחות ק"א א' דחבת הקודש משויא להו אוכלא והיינו דהא הי' ראוי שלא יהיו ראוים להקרבה כיון דלהקרבה בעי' ממשקה ישראל והני אינם ממשקה ישראל כיון דאין ראוים לאכילה וע"כ מאי דקריבים על כרחך דרחמנא אחשבינהו כאילו היו בני אכילה וראוים לאכילה להדיוט והויין להו ממשקה ישראל והיינו דאמרי' דחבת הקודש משויא להו אוכלא ומקבלין טומאת אוכלין כאוכל ממש ודו"ק היטב ונודע פירש"י והר"ן בהך דציפן זהב כו' דהפסול מפאת דזהב אינו אוכל ומיפסיל משום מותר בפיך ואף דהאחרונים דנו בזה דכיון דאינו איסור רק דאינו אוכל לא מימעיט ממן המותר בפיך וע' נוב"י חאו"ח סי' א' מ"מ הרי סברת רש"י והר"ן כן דזהב כיון דאינו אוכל מימעיט ממותר בפיך וא"כ כ"ש הך דממשקה ישראל מן המותר לישראל דנתפרש תיבת ממשקה דהוא ממעט מה שאינו לא משקה ולא אוכל [דאוכל לא מימעיט דקרא בנסכים כתי' וע"כ כתי' משקה וע"כ ה"ה בהקרבת דבר גושיי בעי' אוכל וגם אוכל יש בו גם חשיבות משקה דשתי' בכלל אכילה ומשא"כ מה שאינו לא משקה ולא אוכל שפיר מימעיט וע"כ קטורת ולבונה כו' דאינם אוכל שפיר הי' ראוי שיופסלו משום ממשקה ישראל ועל כרחך דרחמנא אחשבינהו אוכלא והיינו דאמרי' דחבת הקודש משויא להו אוכלא וכנ"ל ודו"ק כי נכון מאוד בס"ד וע"ע ירושלמי סוכה סוף לולב וערבה דמים מגולין פסולין לניסוך משום ממשקה ישראל ואף דהמים בעצמותם מותרים ורק א"א לשתותם מפני ארס הנחש שבם וצ"ל ג"כ דכיון דמפני הארס שבם מזיקים הוי להו שתייתם שלא כדרך שתי' ולא חשיבי משקה עש"ה וע"כ פסילי משום ממשקה ישראל ודו"ק] ואולם גם בזה יל"ע עדיין דפשוט דגם דם שנתערב בו עפר אפשר לנקותו מעפר שבתוכו היינו להוציא העפר ממנו עד שיהי' ראוי לשתי' וא"כ הא שפיר יש לו להחשב ממשקה ישראל מפאת דראוי לשתי' אחרי שינקוהו כו' ומ"מ י"ל בזה דכיון דכמו שהוא עכשיו אין ראוי לשתי' לא חשוב ממשקה ישראל ובזה שפיר נ' דגם לזריקה לעכו"ם אין ראוי כיון דזה חסרון בעצם הדם דאין ראוי לשתי' וכי היכא דאין נזרק בפנים רק דם הראוי לשתי' כך להבדיל אין זורקין אותו לעכו"ם, וי"ל עוד כוונת הש"ע דאם יש בכלי עפר זה דבר המוכיח דאין מקבל אותו לזרקו לעכו"ם דאילו קיבלו לזרוק לא הי' מקבלו בכלי שיש בו עפר רק בכלי נקי דאף דגם דם שנתערב בו עפר ראוי לזריקה מ"מ כיון דמאמין בע"ז ורוצה לעובדה לא הי' מקבלו בכך לערבו בעפר רק הי' מחזר אחר כלי נקי או הי' מפנה העפר מכלי זה ואח"כ מקבל הדם לתוכו וע"כ מדלא עשה כן זה הוכחה שלא קיבלו לזרקו לעכו"ם וזה נ' העיקר לכאורה בכוונת הש"ע, ולפי"ז הנה גם מה שכתבתי לענין אם יש בכלי מים דאם המים מועטים ויהי' בדם מראית דם אסור כיון