אוצרות יוסף יורה דעה יח

וא"כ גם דם זה הרי ענינו כן דכל ענין דיחוי בקדשים הוא רק דכיון דאין הקדושה דבר עצמיי בתולדה רק שהושם עליו קדושה אם קדושת פה ע"י דיבור הפה או קדושת כלי ע"י הקידוש בכלי שרת וע"כ בשעה שהי' בו הפסול הרי כבר פקעה אז קדושת דבר המקדיש אם הפה ואם הכלי דהפסול מסלק הקדושה וע"כ גם אחר שנסתלק הפסול הרי אין כאן עוד דבר המקדישו ונותן לו קדושה ומאין תבא לו קדושה והוא כענין ש"ס מנחות ק"ב א' לבתר דפקעה לי' קדושתי' במאי הדרא רכבא לה ע"ש וזה כל ענין הדיחוי בקדשים וכמ"ש כבר בכ"ד וא"כ כיון דכל ענין הדיחוי רק מפאת דאינו קודש דאין כאן קדושת המקדישו עוד וא"כ לגבי עכו"ם מה בכך הרי כל דם הנזרק לעכו"ם אינו קודש ואמרי' דכיון דאילו הי' קודש הי' ראוי לזריקה לפנים לכן הוא ראוי לזריקה לעכו"ם וא"כ גם בדם זה הא יש לנו לומר כן דכיון דאילו הי' קודש הי' ראוי לזריקה לפנים דהא הוא דם הואיל ויש בו מראית דם ע"כ ראוי לזריקה גם לעכו"ם ומה שאינו ראוי לפנים מפאת הדיחוי הרי ג"כ ענינו רק שאינו ראוי מפאת שאינו קודש וא"כ אכתי שפיר הרי ראוי לומר דכיון דאילו הי' קודש כו' ודו"ק היטב מאוד

והנה מ"ש המחבר שם עוד וכן אם יש בכלי עפר מותר לשחוט בתוכו, זה באמת צל"ע דאין זה מבואר בגמ' ומסברא אין לדון הדבר רק מפנים וע"כ מיבעיא לי טובא מאין המקור לומר דדם שעפר מעורב בו אין ראוי לזריקה בפנים ואי משום דע"י תערובת העפר אינו לח ואינו נזרק ז"א דהא אפי' דם שקרש ראוי לזריקה בחטאות החיצוניות דלא בעי' זריקה רק נתינה כמבואר במנחות כ"א א' וע' כריתות ד' ב' דמצריך הש"ס קרא בדם כיסוי לחייב עליו משום דם ופי' התוס' שם דהכוונה אדם חי' ועוף הטעון כיסוי דה"א דהואיל וטעון כיסוי ואינו נשפך כמים לא ליחייב קמ"ל ואולם ברש"י פי' שם דהכוונה אדם שנכסה בעפר ונתגלה דסד"א בטלה אגב ארעא ואי הדר אכלה עפרא בעלמא הוא ולא ליחייב קמ"ל וכבר הארכתי בדברי רש"י הנ"ל באתוון דאורייתא, ואולם לפי מאי דמשמע בש"ע כאן דדם שנתערב בו עפר אינו ראוי לזריקה א"כ בפשיטות כיון דכיסהו בעפר ונתערב בו עפר הוא אינו ראוי לזריקה וה"א דלא ליחייב עלי' כמו דם שבישלו דשרי מפאת דאין ראוי לזריקה ומש"ה צריך קרא ואולם לפי"ז לא ה"ל להש"ס להזכיר דם כיסוי רק הל"ל דצריך קרא לדם שנתערב בו עפר וע"כ אין נ' שיהי' כוונת הש"ס כן ועכ"פ הרי רש"י ותוס' לא פירשו כך וע"כ צריך לי עיון דבר זה המתבאר מש"ע כאן דדם שנתערב בו עפר אין ראוי לזריקה דמנא לן הא, ולומר דכוונת הש"ע דכך המציאות דדם שנתערב בו עפר אין זורקין אותו לעכו"ם זה וודאי אינו דמניין לנו לדעת זה דהא עתה דלא"ה אין דרך עובדי עכו"ם בכך כמבואר סוף סי' י"ב וכל האיסור רק מפאת שהי' כך הדרך אצלם בזמן הש"ס ואסרו חכמים דבר זה שחיטה לתוך הכלי כו' וצריך מנין אחר להתירו וא"כ מניין לנו שלא הי' הדרך אז לזרוק דם שנתערב בו עפר ורק אילו לא הי' ראוי לזריקה בפנים יש לדון כן מסברא דאין מקריבין לעכו"ם רק דבר שדוגמתו קרב בפנים כמבואר בש"ס ע"ז בכמה דוכתי ומשא"כ אחרי שבפנים ראוי לזריקה מניין לנו שאין זורקין אותו לעכו"ם, ולומר דבפנים דם שנתערב בו עפר אין ראוי לזריקה דאסור לזרוק העפר ע"ג המזבח משום דקמוסיף אבנין ז"א דהיכא דלא מבטל לי' לית לן בי' משום הוספה אבנין כמבואר ריש כיסוי הדם ואי משום חב"ע דהעפר הוא חולין ז"א דא"כ דם שנתערב במים ויש בו מראית דם דכשר לזריקה נמי הרי המים חולין ויותסר משום חב"ע וכמו שהעירו בזה בתוס' זבחים וא"כ עכ"פ כי היכי דדם שנתערב במים ראוי לזריקה ולא משגחינן