אוצרות יוסף יורה דעה טו

בלבו לשחוק דאי מכוון כך ממש הא ה"ל הקדש ממש ואסור מדינא לא משום מראית העין דאף דאינו מחויב עולה מ"מ עולה הא באה נדבה וא"צ שיהי' מחויב והאמיר' לשם עולה זו היא הקדישה כמו במחויב חטאת ואומר הריני שוחט לשם חטאתי ע' ט"ז סק"ה וע"כ דלמפרשים דהאיסור רק משום מראית העין מפרשינן דאיירי במכוון בלבו לשחוק ועכ"פ הכוונה דאיירי באין מכוון בלבו להקדיש דאי מכוון הא הקדש חל במחשבה ואסור מדינא וע"כ דמפרשי' דאיירי באין מתכוון להקדיש דכיון דאין מתכוון לא הוי הקדש באמת במה שאומר לשם עולה דלגבי הקדש בעי' פיו ולבו שוין ולכן האיסור רק משום מראית העין וא"כ ק"ל טובא דמאי שנא זה ממתכוון לומר שלמים ואמר עולה דמבואר במשנה תרומות פ"ג מ"ח דלא אמר כלום משום דאין פיו ולבו שוין ולא מצינו שם שיהי' בו איסור ויוצרך שאלה לחכם משום מראית העין מיהת וכן בשבועות כ"ו ב' בגמר בלבו להוציא פת חטין ואמר פת שעורין דמותר בשניהם משום דאין פיו ולבו שוין ולא אמרי' דיותסר בפת שעורים משום מראות העין מיהת דאין הרואה יודע מה שבלבו וככל עניני נדרים ושבועות ונזירות קיי"ל דכל שאין פיו ולבו שוין לא חיילי ולא מצינו שיהי' שם איסור משום מראית העין, [וכזה יל"ע גם בהך דפסחים נ"ג א' אסור לו לאדם שיאמר בשר זה לפסח כו' דגם שם גם האכילה אסורה משום מראית העין וק' ג"כ כנ"ל] ובאתי רק להעיר

כג) בש"ך שם ס"ק ט' כ' דהכא בעינא שיתחיל הפסול בדבר שעושה אותה נבילה כו' ולא זכיתי להבין דהא האיסור כאן משום דהרואה שוחטו לשם עולה סבור שהקדישו לעולה וא"כ אפי' בשוחט כך רק משהו של קנה סוף סוף כיון שהרואה יאמר שהקדישו לעולה והרי הקדישו חל על חציו כיון דיש לו בה חצי א"כ אפי' ישחוט אח"כ אחר הרי היא אסורה לפי סברת הרואה דהא חצי' עולה ויש בה חצי שהוא עולה שחוטה ואין לברר וכולה אסורה וא"כ שפיר ראוי שתיאסר ואפי' ע"י דיבור לבד כל שיאמר אחד מן השותפין דבר המטעה את שומעו לחשוב שהקדיש חציו ראוי שתיאסר אפי' תישחט אח"כ ע"י אחר לגמרי כיון דההקדש חל והוא קדשים שנשחטו בחוץ ומאי שייטא דדבר העושה נבילה לכאן הא אין השחיטה כאן היא האוסרת כי היכא דניבעי דבר העושה נבילה דצריך להיותו שחיטה דאל"ה ה"ל נבילה ואך הרי ההקדש כאן הוא האוסר וכל שהוקדש אף אם נשחט אח"כ שלא לשם עולה כלל מ"מ הרי היא עולה ע"י ההקדש וה"ל עולה שנשחטה ואסורה וצע"ג וכן ק"ל במ"ש הש"ך שם דאם שחט כבר אחד הכשר שחיטה ואח"כ שחט הב' את המיעוט לשם עולה כו' אין פוסל דאין כאן מראית העין דהא שור שחוט לפניך ע"ש וכוונתו דהרי הרואה יראה דהוא כבר שחוט הכשר שחיטה וגם בזה לא ידענא ל"ל שישחוט הכשר שחיטה הרי אפי' שחט הראשון רק מיעוט נמי הרי התחלת השחיטה מיד הוא מום כמבואר בחולין ל' א' והרי לא אסרי' כאן בבעל מום רק משום דזימנין דרמי לי' מידי אמומא ולא ידיע ומשא"כ בשחיטה לא שייך זה והרי אתה אומר שהרואה יראה שהוא שחוט וא"כ כך לי ג"כ אפי' יראה רק שהוא קצת שחוט הרי הוא בע"מ מעתה וצ"ע

כד) בסי' ו' בט"ז סק"ד דאין שוחטין בדבר המחובר שנא' ויקח המאכלת לשחוט דווקא מידי דניקח מיד ליד כמו מאכלת עכ"ל ונ' מהתחלת דבריו דהלימוד מתיבת ויקח דמשמעותו מידי דניקח מיד ליד וצ"ע דא"כ אמאי אין שוחטין בשן וצפורן המחוברין בבהמה הא הוא מידי דניקח מיד ליד וע' ב"מ מ"ז ב' דילפי' קניין משיכה מדכתי' או קנה מיד עמיתך דבר הנקנה מיד ליד