אוצרות יוסף יורה דעה יד

היא ויסבור שהיא של המקדיש א"כ מניין לנו דחשו חכמים לזה ומעצמינו הרי אין לנו לחדש גזיר' שלא הוזכרה בתלמוד וע"כ שפיר אין להכניס כאן של חבירו בכלל הגזיר' כיון דבשל חבירו צריך לבוא עוד לחשש אחר והרי לא פירשו חכמים לחוש לו וז"פ] ועוי"ל דכיון דמצינו בגזירות חכמים דלפעמים גזרו רק באיסור מיתה ולא באיסור לאו כמבואר בערכין י"א ב' ועוד בכ"ד וא"כ הא יכול להיות גם כאן דלא היו גוזרים בתחלה לאסור האכילה משום מראית העין כיון דהוא רק איסור לאו אפי' הוא באמת קדשים שנשחטו בחוץ [היינו לאו דמעילה דאיסור קדשים שנשחטו בחוץ מפאת שלא הי' להם היתר ויש בהם איסור הקדש והוא רק איסור לאו וכדקיי"ל דהזיד במעילה באזהרה] ורק הואיל דגוף השחיטה אסורה משום מראית העין שלא יחשדוהו בשוחט קדשים בחוץ דזה איסור כרת לכן מגו דאסרו השחיטה אסרו גם האכילה וכן יוכל להיות דמה שאסרו האכילה וכן יוכל להיות דמה שאסרו האכילה הוא באמת רק משום קנס הואיל ועבר ושחט באיסור וענין הגזיר' הוא רק על השחיטה ואף דהאכילה אסורה לכל העולם מ"מ מצינו גם בקנסות דקנסו לאסור לכל העולם כמו בחמץ שעבר עליו הפסח וכדומה וע"כ בשוחט את של אחר דלא שייך קנס לקנוס הבעלים דלא פשעו מידי במה ששחט אחר באיסור את בהמתו וגם סברא דמגו י"ל דלא שייך מגברא לגברא דהואיל ואסרו לזה לשחוט אסרו לאחר היינו הבעלים האכילה ורק בשוחט בהמת עצמו הוא דאמרי' דמגו דאסרו לו לשחוט אסרו לו ג"כ לאכול אם שחט וכיון דהוא בהמה שלו נמשך איסור האכילה ממילא לכל העולם וכמובן וע"כ כיון דיש סברות הנ"ל לחלק שפיר אין להכניס שוחט את של אחר בכלל האיסור כל כמה שלא נתפרש ודו"ק ואולם בשוחט את של אחר לשם עולה אם תיתסר האכילה לשוחט מיהת (אם ירשוהו הבעלים לאכול או אם יקנה בשר מבהמה זאת מן הבעלים) לכאורה נ' דראוי שיהי' אסור כיון דהוא השוחט והוא האוכל והרואה אותו שוחט ואוכל יסבור דבהמתו היא ואכיל קדשים שנשחטו בחוץ דאין לומר בזה דהרואה יתלה לומר שאינה בהמתו רק בהמת אחר דא"כ בשוחט בהמת עצמו נמי לשם עולה מדוע אסורה משום מראית העין נימא נמי דהרואה יאמר דאינה בהמתו ואף דזה שקר דהא בהמתו היא מ"מ מה בכך דהרואה יתלה ההיתר בדבר שהוא שקר הא כל האיסור רק משום מראית עין הרואה ואם לא יחשוב בו הרואה שעושה איסור יהי' בשקר או באמת הרי אין כאן מראית עין וע"כ דכיון דהוא עצמו השוחט והאוכל לא יבא הרואה לתלות דאינה שלו וא"כ ה"ה בשוחט של אחר נמי תיתסר האכילה לשוחט מיהת דכיון דהוא השוחט והוא האוכל לא יבא הרואה לומר דהיא של אחר ויש כאן מראית העין ואולם לפמ"ש דיש אל הרואה להסתפק בזה ולהתוודע אם הבהמה של השוחט א"כ בבהמת עצמו שפיר יש איסור דהא אם יבא הרואה להתוודע הרי יתוודע באמת דהבהמה שלו ואז יחשדהו באיסור ומשא"כ בשוחט את של אחר אף דהוא עצמו אוכל ממנה מ"מ אם יבא הרואה להתוודע הרי יתוודע דאינה שלו ולא חל הקדישו ואין כאן איסור [ונזכרתי דבמגן אברהם סי' רמ"ג סק"א בשם הה"מ כו' שלא התירו חכמים מפני הטעם שתולין באריסות אלא כשהאמת כן שאם יחקרו הדבר ימצאו שכן הוא כו' עש"ה], ולפמ"ש הש"ך בס"ק יו"ד דשוחט בהמה שאינה שלו לשם דבר פסול קלא אית לי' א"כ בפשיטות בשוחט את של אחר מותרת באכילה גם לשוחט דהא ידע הרואה דאינה שלו כיון דאית לי' קלא

ודע דאני נבוך בעיקר הדין דכאן בשוחט לשם עולה לפי' המפרשים דהוא משום מראית העין ע' ט"ז ס"ק א' והיינו על כרחך דמפרשי' דאיירי במכוון