אוצרות יוסף יורה דעה קמא

ובזה הי' אפשר לומר דנתינת השטר כיון דהגירושין נפעלים על ידו חשוב הוא עצמו כנתינת הגט וחשיב שפיר נתינה לא הקנאה ודו"ק ואולם לפי"ז א"כ גם בכותב גט במחובר ומקנהו לה בשטר מתנה ראוי שיוכשר ועוד דבריש הזורק בהך דתיזיל איהי ותיחוד ותיפתח ותחזיק בי' הרי הקנה החצר בחזקה ואפ"ה מגורשת וע"כ נ' דהך דכתב לה גט ונתנו בחצירו וכן הך דהזורק שאני דהי' ראוי הגט להנתן בעצמו וע"כ לא חשיב מחוסר הקנאה ומשא"כ גט הנכתב במחובר לקרקע דא"א להנתן לה רק ע"י הקנאה או קציצה שפיר הוא מחוסר דבר אחר או הקנאה או קציצה ואף דבכותב גט על קרן של פרה וקוצצו ונותנו לה ג"כ פסול אף דהי' ראוי להנתן בלי קציצה אילו הי' נותן לה הפרה צ"ל דהפרה ג"כ הרי הוא דבר אחר מן הקרן דהוא הגט וחשוב ג"כ מחוסר דבר אחר היינו נתינת הפרה אלא דיש לפרה ג"כ עניין דנחשבת הגט עצמו כיון דהכל גוף אחד הפרה עם הקרן והוא הכל גט לבד וכולה פרה אוירא דמגילתא וע"כ תלוי בזה דאם קוצץ הקרן ונותן הרי הפריד הקרן מן הפרה ועשאן ב' גופין וגלי דעתי' דלא רצה לתת גם הפרה רק הקרן לבדו וע"כ תו הפרה דבר אחר וה"ל שפיר גם נתינת הפרה מחוסר דבר אחר ולא שייך לומר דהי' ראוי להנתן עם הפרה דלפי מה שהפריד הקרן מן הפרה ועשאן ב' גופין תו הפרה דבר אחר וה"ז מחוסר נתינת דבר אחר מלבד נתינת הגט ורק אם נותן בפועל הקרן עם הפרה הויין להו דבר אחד שכולו גט והפרה אוירא דמגילתא ואין שם נתינת דבר אחר מלבד הגט ודו"ק היטיב מאוד וע' מעין דוגמא מנחות י"ד ב' הכתוב עשאן גוף אחד והכתוב עשאן שני גופים כו' ערבינהו מתערבין כו' פלגינהו מיפלגי כו' וכך כאן יש להם עניין דנחשב הכל גט לבד והפרה אוירא דמגילתא ויש לדון ג"כ הקרן דבר לעצמו והפרה דבר לעצמה וע"כ תלוי בזה דאם הוא מחברן בנתינה מיחברי והוו דבר אחד ומשא"כ אם מפרידן תו באמת ב' דברים הן ולא שייך לומר דהי' ראוי להנתן בלי חסרון דבר אחר אילו הי' נותן לה עם הפרה דז"א דלפי מה שהפרידן הרי הפרה דבר אחר והוי גם נתינתה דבר אחר ואין כאן ראויות להנתן בלי חסרון דבר אחר לין שלא עשה כן בפועל והוי הפרה דבר אחר ודו"ק היטיב מאוד כי עמוק הוא]

נד) ושייך לאות ל"ו, מש"ש באות הנ"ל דהיתיר הבהמה מתיר העובר ואין תלוי בשחיטה ראיתי בתבואות שור סי' י"ג סקי"ז העיר קצת מזה וכל מה שהשיג שם ע"ז אין בו כדי השגה ואך מה שהביא מש"ס תמורה י"ב הבאתי כבר גם אני ש"ס הנ"ל באתוון דאורייתא, ואולם באמת אין ראי' משם ע"ש סוף עמוד ב' דדן בגמ' אי מותר לשחוט בהמת שלמים מעוברת בעזרה אם ולדה חולין דיוחשב שוחט חב"ע מפאת העובר וקאמר מי קרינא בי' כי ירחק ממך המקום וזבחת עש"ה ונ' דאין לדון מזה כלל דעכ"פ הא העובר ניתר ע"י שחיטת האם ושפיר יש בו משום שחיטת חב"ע דהא הש"ס בקידושין נ"ז ב' פריך אהך דחולין שנשחטו בעזרה מנא ה"מ ואמר עלה אמרה תורה שחוט שלי בשלי ושלך בשלך מה שלי בשלך אסור כו' וא"כ לפי טעם זה הא גם בצואר בהמה בחוץ והבהמה בפנים אסור לשחוט בצואר שבחוץ דהא דומי' דהכי בשחיטת קדשים בחוץ בכולה בחוץ וצוארה בפנים אסור לשחוט גם הצואר שבפנים משום שחיטה בחוץ כמבואר בזבחים ק"ז ב' וא"כ אף דהדר בי' בקידושין שם מאותה הילפותא ויליף מכי ירחק וגו' ע"ש מ"מ אין הדין משתנה לפי"ז דעל דין אחד הוא שבא להביא ילפותא ע' כזה בתוס' יבמות מ"ב א' ד"ה סתם וא"כ בבהמה בפנים וצוארה בחוץ ושוחט בצואר שבחוץ הרי ג"כ השחיטה בחוץ והבהמה הניתרת היא שהיא בפנים